בננות - בלוגים / / דבר, ילד, דבר!
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

דבר, ילד, דבר!

פעם עברתי ליד עץ רימון גדוש פירות אדמדמים שמנים. לאחר זמן מה, עברתי ליד עץ רימון אחר, ופירותיו היו עדיין קטנים וחמודים. אמרתי לעצמי, הינה שיעור חשוב מן הטבע: כל עץ רימון גדל ומתפתח בקצב שלו וכולם יגיעו בסופו של דבר אל אותה הנקודה. כך גם בקשר לבני אדם, אל לנו לצפות להתפתחות אחידה בין כל הילדים והתינוקות ויש לתת מרחב לכל תינוק להתפתח בדרך שלו ובקצב שלו.

כך אמרתי, ואף התחלתי לפזר את הסיפור הזה לכל עבר, ובמיוחד כשהייתי נתקלת באמא מודאגת מכך שבנה עוד לא עושה את זה ואת זה כמו שאר בני מינו. אך דיבורים בצד, ומעשים בצד: כשגיסי הציע את האפשרות שבני בן השנה מפגר במעט ברכישת שפה, נכנסתי ללחץ.

מילא אם היה מדובר בפיגור בהישגי גלישה או נדנוד, אבל יכולת דיבור! הרי מלים הם כל סוד קיומנו, מה שמבדיל אותנו משאר החיות, מה שהופך אותנו לבני אדם! אז התחלתי ממש לעבוד על זה, אתם יודעים, איך אומר כלב, איך אומר ברווז, איך אומר פרה, וכו'. ועכשיו אני רגועה – גם הוא אומר קווא, קווא, הב הב ומו.

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. רונית בר-לביא

    היי אומי.

    קראתי עכשיו את כל מאמרייך כאן בנשימה אחת.

    מעניין, ופותח לי חלון לעולם שאינני מכירה על בשרי (לידות, ילדים וגידולם וכולי).

    אוהבת את הכתיבה ואת הרוח האקטיביסטית, ואת חוש ההומור הבריא השזור במאמרים.

    מוזמנת לבלוגי כאן, רונית.

  2. פעם בשנה, בתחילת כל שנה, מאז שהילדים שלי הולכים לבית ספר, אביהם ואני עומדים מול השער, מחליפים מבט רב משמעות, צועדים כתף אל כתף אל בית הספר, כדי לפגוש מחנכת חדשה, להסביר לה שלא, לילד אין בעיה, כן, עשינו לו אבחון, לא, לא יצא מהאיבחון שום דבר, לא, הוא לא מעוניין לכתוב מהר יותר, כן, הוא נוטה "לרחף" (בעיקר כשמשעמם לו – אבל לא רק, תכונה שקיבל מאמו, אבל בעובדות האלו אנו לא יכולים להשתמש), כן, יש לו פוטנציאל, לא, לא חבל שהוא לא טורח להעתיק מהלוח, כן, שאלנו אותו אם הוא מרגיש שהוא צריך עזרה, לא הוא לא ענה לנו שהוא צריך, הוא רק הסתכל עלינו במבט תוהה והמשיך במעשיו…
    וככה כל שנה, אנחנו עומדים בפרץ, משתדלים למנוע מהצוות החינוכי מלהפריע לילדים שלנו ללמוד ולצמוח איך שזה מתאים להם. פעם בני הצעיר שמע אותי מדברת, מתלוננת על כך שמצפים מילדים בני, 6-7-8 לשבת שש שעות בלי תנועה פרט לשתי הפסקות קצרות לחילוץ עצמות וללמוד, שילדים צריכים ללמוד עם הרבה יותר תנועה!
    אז הוא סובב אלי את הראש ואמר לי בתקיפות "אני כל הזמן בתנועה אמא, גם כשאני יושב, גם כשאני נושם, אני בתנועה" ואז חשבתי כמה האבולוציה מחוכמת. הילד שלי לא יכול לזוז, אז הוא מוצא תנועה אחרת, הוא מרחף אל עולמות אחרים, לדמיונות ומחשבות, נע ונד, עד שהוא נקרא לסדר…
    הו, כמה כתבתי!
    רות

    • את לא יודעת כמה אנחנו במצב דומה. כמעט בכינו כשקראנו. הדברים כתובים כל כך יפה ורגיש ומרגש. האם תתני לי רשות לפרסם אותם שוב כחלק מפוסט נפרד (ויותר קוראים יש לקוות), ואם כן, איך לרשום את השם? א.

      • אומי יקרה מאוד
        ברור שאני נותנת רשות
        את יכולה לכתוב את השם שלי כפי שהוא מופיע
        שבת שלום
        רות

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר