הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בין אותן פיסות עיתון ששמרו הוריי נמצאים כמה צימוקים שהם עצמם הטמינו. ראו לדוגמא דברי אבי בראיון שנערך עם הוריי לרגל זכיית הבית (שלנו) בפרס אדריכלות חשוב. "'הבית אמנם גדול,' אמר מר מורגנשטרן בנימת התנצלות, 'אולם נוספו לו מספר חדרים מאז שהתחלנו בבנייה. שתביני, כשנכנסו לבית לראשונה היתה לנו בת אחת ורצינו בן. כעת יש לנו שש בנות!'" הייתי מסיימת עם הכרזת ניצחון סוחף לבנות לולא המסקנה המתבקשת — כמספר הבנות שנולדו, כך מידת הכמיהה לבן!
אומי, אני יכולה לחייך + להנהן בראשי, ואני יכולה להתייחס לכמיהה לבן בכובד ראש.
בכובד ראש לא אוכל מפאת חוסר זמן, אבל אני יכולה לומר לך שזה לא פשוט בכלל.
אפילו בימים של טכנולוגיית-על.
תודה! על ההרהורים שהשבת למקומם הנכון אצלי.
רבקה, כל הערה שלך היא כמו שיר בפני עצמו!
בנות הן סימן לבנים…
אבל רק בנים זה גם מעורר כמיהה.