הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
יום שישי בבוקר הלכתי עם בתי לכותל במטרה לתת תמיכה ל"נשות הכותל". הגענו באיחור אופייני (ברוך ה', יתברר אחר כך). כשירדנו במדרגות וראיינו במבט ראשון את הרחבה, נעצרה לנו הנשימה. כמה אנשים! החזקנו ידיים וניסינו לעשות את דרכנו בין תלמידות בייס יעקוב. לא הצלחנו. הצלחנו לאתר פחות או יותר את המקום בו עמדו נשות הכותל אבל לא להגיע אליהן. מן הגברים החרדים שבצד השני החלו להישמע קריאות בוז. לא נעים. אמרתי לבתי נלכה והלכנו (ברוך ה' כי לפי הדיווחים בתקשורת, בהמשך התפתחה שם אלימות של ממש). בדרך הביתה ניסיתי להסביר לה את הצד השני. היא לא הבינה. "מה מבזה בזה שה' ישמע את הקול היפה של האשה?" היא שאלה. לא ידעתי מה לענות לה. עדיין אינני יודעת.
תגידי לבתך שתקרא את שירת דבורה. בקול רם לחרדים. נראה מה הם יגידו.
כל הכבוד במאבקכם. צריך שגם הגברים יסייעו לכם.
כשכתבת על בי"ס בית יעקב. לא ברור לי אם זה בית הספר היסודי או הסמינר שתכנן אבא אלחנני בזמן שעבדתי אצלו. מעניין מה הוא היה אומר על ההתנהגות העלובה של מי שהתחנך שם. בין הקירות שתכנן.
הי שמעון. נדמה לי שמדובר בבנות הסמינרים של בית יעקוב. למעשה, הנשים היו בסדר. הם רק היו והתפללו. זו דרך מחאה לגיטימית, לא? בברכה, 0.
היי אומי, המתפרעים היו גברים מעזרת גברים, לא בנות סמניר יעקב.
אבל גם כן עשרים מופרעים תמידים, שעושים עליהם יאמבה הילולות.
לי עצמי אין שום דעה בנדון.
כלומר זה מצב הומורסיטי בעיניי. פרוט בהקשר אחר.