הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

הרך

הרך הנולד לפני כשבועיים נהיה רך עוד יותר. אף הקמטים שנראו על כפות רגליו מרוב קיפולים בבטן נעלמו כאילו באה אמא פרה וליקקה אותו עד חלק. אני גם תוהה מניין בא לנו להניח עליו נשיקות אינסוף בעיקר על המצח ועל העיניים. בלילה וביום הוא מחפש לעצמו מקום לישון בכל כיס וקו תפר של גופי ואחר-כך עושה טוק-טוק עד שאני מוציאה אותו משם חם וישנוני עם פה פעור. לפעמים אני מנסה להתעצבן עליו שבא וכבש את חיי ולא מצליחה.

14 תגובות

  1. מירי פליישר

    אוי אומי כמה יפה

    • היי מירי. אני מאד מודה לך על דברייך. אני מרגישה לעתים בעיקר לא ראוייה להיות כאן בין משוררים וסופרים ואמנים ומתביישת לנסות לכתוב ציור ובכל זאת לפעמים חייבים 🙂

      • יפה מה שאת כותבת, אם זה ההומור, אם זה רטט החיים.

      • מירי פליישר

        לכתוב ציור. כבר משפט שירי.
        אומי אני אוהבת את הכתיבה והרעיונות שלך. תהני. את פשוט גם חוקרת תרבות וזה לפעמים גדול עלי. את רואה עכשיו אני בנחיתות. הקיצר. לכל אחד ואחת יש מקום בקהילה הזו ואף אחד לא מתחרה בשני. לכל אחד הקפל שלו:)כדברייך.

  2. אני שלולית!

  3. אומי, זה קטע פרוזה יפהפה. נשיקות לרך הרך הזה.

  4. הרוך, הקיפולים העדינים והחלקים וגם החום – ממך באו ואלייך שבים!

  5. מקסים , אימא קנגרו.

  6. היי אומי
    למה? למה? אין תמונה…
    זה כתוב כל כך יפה
    להתראות טובה

    ואיך קוראים לו?

  7. אני מודה לכם על ההערות המחממות. אני אחשוב על העלאת תמונה טובה תודה. ולמה לא להגיד את השם? לא יודעת, זו מעיין ניסיון נואש לשמור על הפרטיות שלהם…. ניסיון נואש אולי.

  8. כל כך קשה לתאר את האושר הזה וכל כך הצלחת! גם הטקסט רך
    נשיקות למצחו החמים!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר