לרגל ביצוע שיפוצים בדירתם, מתאכסנים הוריי באחד מבתי המלון הירושלמיים. בלובי ראיתי את השלט הבא: "חגיגות 90 שנה למחלות מין ועור". 90 שנה למחלות מין ועור — סיבה למסיבה למופת, הלא כן? לקראת הצהריים החלטנו לצאת החוצה כדי שההורים ינשמו קצת אוויר. אולם בימים אלה, אין זו אלא הזמנה אישית להצטרף לרבבות של מעשנים שנוטים להצטופף מסביב לכניסות בניינים. במקרה הזה, אם לשפוט לפי הכתוביות על החזה, מדובר היה לרוב ברופאי עור למיניהם וברופאי מין (לעוריהם?). בסוף התקפלנו וברחנו פנימה, חזרה למרחב המוזגן.
מבריק
אומי גם המחלות האלה רוצות לחגוג פעם בתשעים שנה…
מצחיק המרחב המוגן/מוזגן
ולמינהם/עוריהם
ובכלל טוב שיש ממה לצחוק.
🙂
ותתחדשו על השיפוצים!
זה תמיד משמח
ומתחדש
ואני אתמול במצעד הגאווה כמעט נחנקתי מעישון פאסיבי, וזה היה בחוץ, כן?
אין גאווה בסיגריות, אין
שיהיו בריאים, נכון?? וגם אנחנווווו!