לא קרה כלום

פעם אמרה לי פרופסור לאנתרופולוגיה כי כל מהגר נעשה באופן טבעי אנתרופולוג של המדינה החדשה בה התיישב. אם כן, בטור מהגרת ישראלית, אני מבקשת מכם, הישראלים האוטנטיים, להסביר לי: למה כשילד נפגע, אמנם בצורה קלה ככל הנראה, אומרים לו "לא קרה כלום." ואל תבינו אותי לא נכון, אני לא בא לבקר, אני רק שואלת בכנות: הילד ניגש בבכי אל המבוגר המטפל בו והלה משיב לו "לא קרה כלום." טוב, יאללה, על מה אני מדברת? אני מודה, בפה מלא: אני באה בדברי ביקורת! אני חושבת שזה נורא! זאת אומרת, מספיק נורא "לא נורא", אבל מה זה ה"לא קרה כלום" הזה? האם הכוונה להביא לידי כך שהילד יפסיק להזיל דמעה על כל דבר של מה בכך? אם כן, מניסיוני האישי, מילה מנחמת או נשיקה קלה משיגות אותה תוצאה. מעבר לכך, מה רע כל כך בבכי של ילדים? פעם קראתי ספר ובו טענה המחברת שמקור כל ההפרעות והנרווזות בקרב מבוגרים הוא בכי שהושתק אצלם כשהיו עוד קטנים. היא אף הציעה לעודד ילדים לבכות, לא על-ידי פגיעה בהם כמובן, אלא באמצעות משפטים כגון, "אני רואה שמאד כואב לך…." דווקא מדבר אלי.  נ.ב. שימו לב שהמבוגרים כאן אומרים גם אחד לשני "לא קרה כלום", אך אצלם, לדעתי, הדבר נובע מחוסר רצון והעדר מוכנות לבטא את המילים "סליחה, טעיתי…."

* הספר נקרא

"The Aware Baby" by Aletha J. Solter