הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אינני מצליחה להוציא מהראש את השורות שהשאירה כאן שירתנו לאחרונה:
מעתה ועד תום המלחמה האומללה הזאת הבלוג שלי בשביתה…
כל כך הרבה אופטימיות יש בהן בעיני! על-פי המבט הפסימי יותר שלי, "התום" הזה טרם נמצא בתווך הראייה האנושית. במילים אחרות (שלי):
הילדים רבו (כמעט) עד זוב דם ועד אשר אמרה הקטנה, "בואו נעשה ברוגז." כמובן, התכוונה לומר "בואו נעשה שולום", ובכל זאת התפעלתי מהדיוק בו תפסה את כללי המשחק של המזרח התיכון.
* הפוסט של שירה:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9331&blogID=114
תודה, יקירתי. 🙂
:)) (וזה נכון) (האופטימיות) (מה היינו עושים בלעדיה)…
מסתבר שאפשר גם בלי :))
ואני לא יודעת אם שמת לב אבל אחרי ה"איום שלי", ממש כמה שעות לאחר מכן, הכריזו על הפסקת אש…. :)))))
גדול!
היא התכוונה להודנא הקטנה.
מפי עוללים ויונקים ייסדתי עוז.!
למה ששירה עשתה קוראים "לא משחקים, שוברים את הכלים".
כן , בהחלט יש דמיון
"שולם שולם לעולם ברוגז ברוגז אף פעם"
בואו נעשה ברוגז, זה מעולה.
מבריק!