למזלו המפוקפק של הבן שלנו, אז בן חמש, כשבועיים לפני שחזרה אמי לבוראה, סבתו של החבר הטוב שלו הלך אף הוא לעולמו. אני אומרת למזלו כי האבדן האחר עזר לו להתמודד עם שלו. יום אחד הוא אפילו הסביר לנו שסבא של החבר שלו ואמא שלי הולכים להתחתן עכשיו בשמים. הדבר הכי מדהים בכל הסיפור הזה הוא הרתיעה שהיא יצרה אצלנו המבוגרים. שמתי לב עד כמה אנו אוהבים ללטף את עצמנו במחשבה שהנה הצטרפה אמי אל הוריה ואל אחותה האהובים ושהיא מחכה לה שם בזרועות פתוחות לבואו של אבי בשעה טובה.
א… אומי…
מבסובך
וגם אמיתי
ככה המח בנוי…
להתראות טובה