הסתלקות

מדי פעם ליד השולחן אימי היתה מפתיעה את עצמה – תראו איך אני אוכלת ולא רק אוכלת אלא גם אוהבת את המזון ההוא וההוא למרות שבתור ילדה שנאתי אותו שנאת נפש. לי זה אף פעם לא קרה. בגן שלי, למשל, היו מגישים ארוחה חמה ואיתה תנאי שמותר להשאיר על הצלחת רק מאכל אחד. בהמשך, נאלצתי לאכול סלק בעל כורחי ולאורך השנים שלאחר מכן סרב בטני בכוח לספוג את הדבר האמור, ולא הריון ולא מאמרי מערכת על נפלאותיו הצליחו לשנות את המציאות הזאת. יום אחד, לקראת שמחת תורה האחרונה, הגיע אלנו בדרך לא דרך צרור של סלק. מכיוון שציפינו לאורחים בחג, החלטתי לכבוש את הנטייה הטבעית שלי לסלק אותו מן העולם החי והכנתי אותו למאכל אדם. בבוא החג משום מה העזתי לטעום אותו ואיזו הפתעה נעימה חיכתה לי שם. כנראה שהגעתי לגיל, אמרתי בליבי לאימי עם קריצה. הייתי צריכה לדעת שזה עניין של יום-יומיים.