ומה אני אמורה ללמוד מזה?

כבר מזמן אומרים לי שנה טובה שנה טובה מכל עבר ולא יכולתי לחשוב על זה. ראש השנה. כל כך כבד המחשבה. פתאום הרבה אנשים שלא הספיקו במשך השנה מתחילים למות. וכל העניין הזה של החשבון נפש. זה לא שאין לי על מה לכפר, וברור שיש לי מטלות חדשות לקחת על עצמי לשנה הבאה. רק אין לי זמן לחשוב לא כל שכן לערוך חשבון נפש.

אתמול למשל אפילו שכחתי את הפלפון של זוגתי בחנות. כך לפחות הנחתי. למען האמת, רק הבוקר גילנו את האובדן, כשהתקשרנו והתקשרנו ללא מענה. בסוף, זוגתי לקח את הפלפון שלי, ואילו אני, מן הבית, המשכתי להתקשר ולהתקשר אל שלו. 
כל הזמן הפלפון היה כבוי עד שפתאום, הוא צלצל. אז כבר היה לי ברור שהוא נגנב. התקשרתי לחברת הפלפונים שלי וביצעתי חסימת שיחות יוצאות. אולם, משום מה, גם המשכתי להתקשר אליו. עד שמישהו ענה!!

הו, תפסתי אותו על חם!

"מי זה?" שאלתי בעברית הכי יפה שלי.

"יוס" ענה קול גברי.

"מניין (בעצם אמרתי מאיפה) יש לך את הפלפון הזה?" 

היה היסוס חשוד בצד השני של הקו.

"אתה גנבת לי את הפלפון!" אמרתי לו.

"זה טעות," הוא גמגם.

"אקרא למשטרה" אמרתי.

"אז תיקרא," הוא ענה.

ואחד מאיתנו טרק את הטלפון.

אוי, הרגשתי נורא.

התקשרתי בחזרה אל חברת הפלפון שלי ושאלתי אם אפשר לעשות משהו בעניין. האישה בצד השני של הקו הציעה לי להתקשר אל אותו גנב ולבקש ממנו להחזיר את המכשיר, הרי כבר בוצעה חסימת שיחות יוצאות בין כה וכה. 
אבל פחדתי לדבר איתו שוב ולא ניסיתי. במקום זה, דיברתי עם כמה חברות ואלה ניסו לנחם אותי – כפרה, אמרו.

כעבור כשעה זוגתי התקשר. שפחתי את ליבי בפניו וסיפרתו את כל מה שארעה.

הוא שיבח אותי על התנהגותי האחראית והזריזה  – למשל, בעניין חסימת השיחות.

ואז מסר לי כי בדיוק

מצא

את

הפלפון

שלו

אצלו

באוטו.

(ולא הבין למה הוא לא מצליח לעשות ממנו שיחות חוץ.)
אז זהו, כל הסיפור. 
ואני עוד מנסה לדלות ממנו לקח, לראש השנה, ובכלל. ולא כל כך מצליחה.

אני מתנצלת יוס, אם במקרה אתה קורא את הדברים האלה, על ההתנהגות שלי. באמת היתה טעות. 

שנה טובה ומתוקה חברה!