בננות - בלוגים / / להחזיק אצבעות
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

להחזיק אצבעות

 

 

 

מדי פעם אני מצליחה להחזיק בידיים תפוח עץ ולשבור אותו לשתי חציים. האמת, זה לא כזה ביג דיל – צריכים רק לדעת איך להחזיק את התפוח – אבל זה עושה על אנשים רושם גדול. ברגעים מרגשים אלה, בני משפחתי נוטים לומר שיש לי את הידיים של אמא שלי. זוהי מחמאה גדולה. בימיה הטובים יותר, אימי ידעה לא רק לקרוע תפוחי עץ לחצי. היא יכלה גם לקלף אותם בעוד הסכין מחבק את הקליפה מחליק לו תחת ידה הסובבות עוברת הופכת אותה לזנב אחד ארוך ומטולטל. ולא רק תפוחים ידעה לקלף כך בידיים הגדולות ויודעות-כל שלה. גם אננס ותפוזים ופפייה ותפוזינות ואגסים ואפרסקים כתומים-כתומים. כל שבת השקם בבוקר היתה מפשיטה אותם לעיני. ובעוד קערת הסלט התמלאה בקוביות צבעוניות ומתוקות הייתי אני יושבת לידה על הדלפק ומוציאה את המיץ מזנבי הקליפות הקסומים האלה. אימי כבר מזמן איננה מסוגלת לפרק תפוח לחצי לא כל שכן לחתוך אותו עם סכין. אפילו את ידי היא כבר לא יכולה לקחת בידיים שלה. אולם כל פעם שאני מצליחה להחזיק בידיים תפוח עץ ולשבור אותו לשתי חציים, או לקלף אחד דק דק עם זנב מטולטל ארוך, אני מרגישה את ידיה בתוך ידי. זה מדהים כמה המפשט הזה מנחם: יש לי את הידיים של אמא שלי.

 

 

9 תגובות

  1. "יש לי את הידיים של אמא שלי" יש לך בטח עוד הרבה דברים מימנה, אולי את העיניים שלה, אולי את הקול שלה, אבל דוקא שמצמצמים, וכל מה שאני יודעת זה על הידיים שלה, זאת זוית שבעצם אומרת עליה המון, ואומרת עליך, על הקשר והחיבור בינכם… מאוד פיוטי.

    • הי טובה. תודה רבה על התגובה — אולי ככל שאנחנו מזדקנים, אנו יותר מעריכים את הדברים הקטנים, הפרטים, אלה שמרכיבים את זכרונות.

  2. מירי פליישר

    להחזיק בידיים – סמל של בטחון והנפש מחזיקה את הגוף שהידיים הן הכלי שלו .ואי אפשר להפריד.

    • הי מירי. אני קוראת את המילים שלך בדיוק לאחר שהסתכלתי בתמונות של העבודות לך, ופתאם זה נעשה עוד יותר משמעותי. תודה רבה.

      • מירי פליישר

        אומי תודה
        והתגובה שלי באה גם אחרי שקראתי את השיר של יקיר בם משה שהעלה בזמן קרוב ששתינו העלינו את הפוסטים שלנו.
        השיר "יקיר" .משהו יפה קורה פה בבלוגיידה

  3. אהבתי את תיאור הקשר והקירבה הנפשית באמצעיים פיזיים כמו ביקוע תפוח לשניים. בד"כ אנשים נוטים לתאר יחסים עם הוריהם בצורות מופשטות יותר. ופה יש משהו קשה, בסיסי, אמיתי לגמרי.

  4. מבינה מאוד ומזדהה. במקרה שלי, לגבי אבי, שירשתי את מהירותו, תנועות ידיו המיומנות במטבח, כשהיה מבשל. תמיד אומרים שאני בול הוא מהבחינה הזו של תנועות ידיים.

    קטע מקסים, אומי.

  5. איזו מורשת מופלאה,
    מיומנות אצבעות בתפוח עץ
    שלא לדבר על העובדה שלהיות דומה לאמא זו מחמאה ולא זיכרון אפל
    אשריך
    רות

השאר תגובה ל יעל ישראל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר