הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

ללא מילים

במשך כחמש עשרה שנה, מאז שעלו ארצה, היינו חוגגים ראש השנה עם הוריי. בהתחלה היינו קצת מתחלקים עם אחותי שגרה אף היא במרחק הליכה מביתם אבל בשנים האחרונות היינו רק אנחנו. אני חייבת לומר שבכל סעודת חג הייתי מוצאת את עצמי תוהה שמא מדובר בפעם האחרונה בה נהיה ביחד במעמד זה ועכשיו זהו, השנה אנחנו נהיה בבית שלנו. הילדים שבורים, לא מבינים איך בכלל ניתן לחגוג ראש השנה בלי מומי ודדי. בין הדמעות הציע בן השבע שאם הם בגן עדן אזי הם חיים ואולי ניתן לשלוח להם אימייל או משהו. במילים לא הצלחתי להשיב. אבא שלי היה מניח את ידיו על ראשנו ואומר: "לשנה טובה תכתבי ותיחתמי לאלתר לחיים טובים ולשלום."

3 תגובות

  1. מירי פליישר

    געגועים וזכרונות אהבה. השתתפותי בצערכם

  2. רונית ליברמנש

    מזדהה. לפני שלוש שנים חגגנו את ליל הסדר האחרון עם שניהם, אבי ואמי.
    ואחר כך החגיגות ה"מוסדיות".
    געגועים, זיכרונות ורגשי אשם.

  3. מזדהה איתך, אומי יקרה.
    זוכרת.
    תודה ושנה טובה-טובה לך וליקרייך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר