האבדן הגדול שלי השנה היה של אבי, הכישלונות היו מרובות מדי למנות. בשבועות שלאחר מות אבי, במעמד אמירת קדיש בבית הכנסת, פגשתי אישה שאיבדה בן ואחרת, בן זוג. ההיתקלויות גרמו לי להרגיש ברוכה — אבי הרי היה סבא רבא בלכתו והמוות אף גאל אותו משנים של חולי וחולשה. באשר לכישלונותיי, אלה לרוב הצליחו להחטיא את החיים האישיים שלי, וככל שהם התרבו, כך גברה הכרת התודה שלי על כך. כעת, לקראת בואה של השנה החדשה, אני כבר לא יודעת מה אני מקשבת עבורה. לבטח שלא יחדלו הברכות.