הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

הכרת הטוב

 

 לאנשים דתיים שעולים ארצה, יש איזה רווח מוסף שלא כולם רואים אותו. לדוגמא, החגים (שלושת הרגלים) נמשכים שם יומיים ולא יום וגם התפילות בבית הכנסת נוטות להימתח שם שעות וזה נכון אף לשבת רגילה כשאין בר מצווה ולא כלום. המתיחה האמורה התבצעה אצלנו באמצעות חזן הלבוש בשמלה שחורה וכובע שף קטן, בדומה לרב. בימים הנוראים הם החליפו ללבן. חלק מן הזמן היתה גם מקהלה על הבמה, עם דואטים של האחים בורובסקי – אחד טנור, אחד בס – ומדי פעם, סולו של ילד בעל קול מלאך. בסביבות תפילת מוסף היית שומעת קליקטי-קלק כאשר סגל נשים יורד מבית הכנסת לאולם למטה, בו יקימו ערמות של עוגות, עוגיות וכוסות מזכוכית על תחתיות. כשהסתיימה התפילה, היו יתר חברי הקהילה נכנסים ומתיישבים, שומעים קידוש, שותים תה ואוכלים פרוסת עוגה ומקשיבים בנימוס לדבר תורה מפי הרב ובהמשך לברכה אחרונה. אבל מעולם לא הסתיים האירוע עד שאבא שלי לא הכריז כמנהגו – "Vote of thanks to the ladies and the gaboyim."  עד היום אני יכולה לשמוע קולו.

 

 

 

 

3 תגובות

  1. ניחוחות אחרים את מעלה כאן כנסייתיים משהו ,כך אני חשה. שבת המלכה לך ,אומי ,תודה על השיתוף בחוויה

  2. הכבוד שמתברר כאן, הכבוד לאשה, לגבאי, לקהילה, לדברי טעם וכו'…

    (מה שחנה כתבה גם לי קרצה זווית הראייה הזו. וגם נזכרתי שכשהייתי בלוס אנג'לס והלכתי לסינגוגיה ולתדהמתי ארון הקודש ירד במיני מעלית מהשמים, מהתקרה…)

  3. רבקה ירון

    אני קוראת את התמונות האלמותיות של הדוברת (שלך, אומי) ומעלה את שלי.
    כן, הארכת הזמן, הכפלת היום – מלבד יום כיפור.
    תודה על הרווח המשני שהענקת לי, אומי.
    שבת ברוכה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר