הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
מדבר אחד את נפטרת כשההורים שלך מתים, מן הפחד של מתי זה יקרה. עם אמא שלי הייתי במקלחת, מתכוננת לצאת לבקרה, כשבעלי בא לספר לי. עם אבא שלי, בדיוק התיישבנו לאכול ארוחת ערב כשצלצל הפלפון. "Oms, your father is gone" , אמר לי המטפל הפיליפיני שלו, "כבר התקשרתי לכל האחיות שלך." בשני המקרים הייתי הראשונה להגיע.
<המטפל הפילי*פי*ני שלו, אני משערת.>
שם הפוסט מעניין: "שאלה של זמן".
בנוגע למוֹת הורים <שלך, שלי, שלהם>, יש משהו בעניין הפחד של "מתי זה יקרה". איכשהו, זה קשור ל"שאלה של זמן".
נדמה לי שמעבר לקשר הזה, הכול פתוח. ז"א: הפרשנות אודות הנ"ל משתנה אצל כל אחד מאיתנו.
באשר להורַי ולי:
עם אימא שלי זה היה עניין של שעות. אבא שלי טלפן להודיע לי שזה הסוף – הגעתי בדיוק-בדיוק כשהיא נפטרה.
עם אבא שלי הייתי לידו.
האמת – לא ראיתי בכך עניין של זמן אלא עניין של מזל.
זאת הייתה (ועודנה) הפרשנות שלי.
תודה, אומי.
תודה, רבקה, גם על התיקון. "עניין של מזל" — יש בזה.
לא חשוב מתי, זה תמיד לא רגע מתאים להיפרד מהורים…