הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אני זוכרת את עצמי בסלון, מתבוננת בחזה של סבי הנרדם בכיסא המכוסה בעור של כבשה. פחדתי שהוא מת. במיוחד פחדתי ובה בעת חיוויתי רגשות אשמה ובכל זאת פחדתי שהוא ימות לפני הבת מצווה שלי ולא אקבל רדיו, המתנה המסורתית שלו לנו לכבוד היום. בסוף הוא מת כשהייתי בת שלוש-עשרה וגם ככה זה היה נורא.
אומי יקרה מאוד,
אני מכירה אֶת הבושה הזאת.
תודה!
ביטאת אותה גם בשבילי.