הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
כתבה בעיתון היום, על ביוגרפיה חדשה על גנדי:
את הביוגרפיה החדשה כתב העורך המכובד של הניו יורק טיימס לשעבר, ג'וזף לליבלד. לטענתו, גנדי היה אדם עם אידאולוגיות אישיות סותרות על גזע ומיניות. אולי הוא חי רעיונות כמו אהבה לאנושות, אך באופן מעשי בז לאנשים רבים שהכיר ונהג בגזענות כלפי שחורים. כמו-כן, הוא היה ביסקסואל שעזב את אשתו לטובת ארכיטקט ושרירן יהודי-גרמני בשם הרמן קלנבך. גנדי נטש למענו את אשתו ב-1908, והשניים חיו יחד שנתיים בדרום אפריקה.
הנה הקישור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222757.html
רק שתי הערות:
האישי הוא פוליטי:
הייתכן שיש כאן דוגמא לפעולתה של התיאוריה הפסיכולוגית של סובלימציה? (על-ידי השימוש במנגנון זה מצליח הפרט להמיר מטרות לא רצויות בחברה במטרות רצויות, למשל, אדם בעל יצרים תוקפניים יכול להפוך לשוחט, קצב, צייד או כירורג. ולעניינו, היעלה על הדעת ששונא אדם במישור האישי יהפוך לפעיל זכויות אדם במישור הציבורי? (לא צריך לענות!))
הפוליטי הוא אישי:
הבית של אותו קלנבך ממוקם ליד הבית בו גדלתי בדרום אפריקה ואף הרחוב נקרא על שמו – Kallenbach Drive!
דוגמית קטנה, באבא ברוך היה פעם טלית שכולה לא היתה תכלת, בלי לפרט, והוא ואנשים סביבו הפכו אותו לקדוש. ( ואגב, היום הוא נחשד כמפעיל טרור בנתיבות על קדושים אחרים.) רבבות עולים אליו לרגל וסוגדים לו… יש סיבות רבות איך אדם צובר כוח פוליטי או רעיוני, במעט מאוד מקרים יש רק תמימות.
אני רק יכולה לומר לך שהרבי מלובביץ' תוכו כברו.
הוא חי והרגיש כל יהודי. היה איתו בתוך כל מה שחווה.
יש אנשים שזו לא סובלימציה, ניתנה להם הזכות להיוולד כאלה.
חותמת על כל מילה אביטל
בהחלט ומבסכימה מאה אחוז ואני חושבת גם תיאורית הסובלימציה לא אומר שזה תמיד סובלימציה!!!!!!!
חולשות הבשר – גם לטבעונים המתעלמים משרשרת המזון, הרי האופורטוניזם היא תכונה אנושית נפוצה, אף אם נשתדל בכל מאודנו להסתירה.