קראתי לאחרונה כי על-פי הבודהיזם הטיבטי הלידה היא התהליך הקרובה ביותר למוות שניתן לחוות. הזיווג הסימבולי בין הלידה לבין המוות לא חידש לי אבל הפעם הוא נגע בי. נאמר כי לקראת המוות כלקראת הלידה הרי היא קרבה ובאה קרבה ובאה עד שסוף סוף את נכנעת ונותנת לה בכל חוזקה לשטוף אותך ולקחתך. היום ישבתי מול אימי בדריכות כאילו בהריון אני, מחפשת אחרי סימני חיים, מביטה בחזה – האם הוא עולה האם הוא יורד, מעבירה יד על המצח – האם הוא חם האם הוא קר, מעלה זיכרונות, מדמיינת, מכחישה, מגלגלת מחשבות הלוך ושוב.
אוי אומי ואמא
עצוב
קבלי חיבוק !
much appreciated riki:)
מצמרר אומי.
כמה מקפיאים הרגעים האלו…
אין מילים לעודד או לחזק, מלבד האמונה שיש הגיון כלשהו…