הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

שבת בבוקר

 

 

 

הגיע הזמן לבקר קרוב משפחה המאושפז בגריאטריה. בצד השני של הפרוזדור נמצאת ילדים. אולי הכוונה ללמד אנשים שיוצאים מן המקום בה הם מאבדים את הוריהם כמה מזל יש להם. אני חוזרת אל המראות כשסבי ז"ל מצד אימי ז"ל היה בבית חולים. בהמשך הוא נקבר ליד האיש ששכב במיטה לצדו. כיום האיש ששוכב במיטה השנייה לא מפסיק למלמל. האחיות לא שמות עליו. כבר התרגלתי. כשנכנסתי לחדר כיסיתי אותו בשמיכתו ואחר כך הוא העיף אותה על פניו ולרגע נעלם לחלוטין. נכנס רופא ושאל אותו מה שלומך והוא ענה ראשון לציון. מפי יצא גיחוך שמיד הוצף בדמעות. אני מרגישה צעירה מדי מלהתעטף בכל הסופניות הזאת אבל אני יודעת שזו אשליה. זאת המוות שגדולה מלהכיל ומכאן התחושה של גמדה לקראתה.

 

 

 

תגובה אחת

  1. רבקה ירון

    אומי, הניסיון לברוח מן העתיד (עתיד שהוא שלי, שלך, של כ"א מאיתנו) אנושי וכואב.

    אני מודה לך על הכנוּת, על המסרים הלא-מתיימרים שלך.
    בפוסט הזה המסר הגיע אלַי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר