ההתבוננות של האדם בבהמה או באדם דרך הבהמה לא חייבת להיות בטבע. זה יכול גם להיות באמצעות המסך. הכוונה שלי היא לאו דווקא לתכניות טבע בטלוויזיה אלא לסרטים הוליוודיים לכל דבר ובעיקר לסרטי אנימציה. שם תמצאו חיות בשפע המצוירים בתוך קווים ברורים המבדילים בין הטובים והרעים. קו אחד עלול למצוא ביטוי במבטא: לרשע לרוב מוענק מבטא זר, כלומר לא אמריקני. (במלך האריות הדבר בולט במיוחד: מופאסה הטוב דובר אמריקנית וסקאר הרע דובר בריטית, למרות ששניהם אחים בכלל.) אולם על-פי רוב, ההבחנה בין הטובים והרעים נעשתה על-פי מין החיה. למשל, אריה טוב, צבוע רע. דולפין טוב, כריש רע. נשר טוב, פרס רע. והנחש הרע מכולם. ברור שמה שמופיע בפנינו הינו ההתגלמות של מיתוסים ואמונות תפלות וערכים אסטטיים ופחדים בלתי רציונאליים לרוב של בני אדם. אולם גם אני חייבת להודות בכך כל פעם שאני מתבוננת בסרט טבע זה או אחר — אין זה קל לאהוב את הצבוע, הפרס, הכריש או הנחש.
נ.ב. במקור הופיע הפוסט עם השם מוסטפה במקום מופאסה. ההמשך לפוסט הזה בפוסט הבא: אנדרטא לטפשות אישית.
ועל זה אמרו האומרים: מילים כדורבנות 🙂
(וזה מופאסה, לא מוסטפה :)))
אם אהוד ברק היה קורא את הפוסט שלך, אומי, הוא היה חותם עליו. בעיקר על הקטעים: "נשר טוב, פרס רע" וגם (בשינוי קל): "לא קל לאהוב את פרס הצבוע הנחש".
שחר-מריו, תסביר לי בבקשה — האם יש מילה אחרת מקובלת יותר לvulture
נכון. וואלה שאף פעם לא שמתי לב לזה.