הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בחשבון העדין שמתקיים בין בני זוג, הכלל הוא שזה שנוסע יוצר בכך חוב אצל זה שנשאר לנהל את הבית ובני הבית לבדו. אבל יש מקרה אחד בו דווקא מרחמים יותר על הנוסע – כאשר הוא משמש מורה מלווה לטיול שנתי של תלמידי בי"ס. עצם עריכת החשבונות הזאת, המינורית לכאורה, היא אשר משקפת היטב איזה דבר ענק עושה בכך המורה, ובוז לחברה שמתייחסת אליו כמובן מאליו ולא מעריכה אותו כראוי, לא במלים ולא בממון.
אומי יקרה,
אני איתך.
ו/אבל: אני יודעת שחייבים לסנן עובדי הוראה ובה בעת, להעלות את שכרם לגובה שיפַתה אנשים עם השכלה גבוהה.
ואצלנו, לדאבוני, נדמה כי הפילוסופיה החינוכית אומרת:
"ככל שהדור הבא יהיה בור יותר, כן יקל להוביל אותו באף."
מסכימה אית, רבקה, בכל הנאמר בהתחלה. מעניין לגבי החלק השני — יש גם תחושה של עקשנות גוברת, לא?