פעם ולעתים יותר מפעם ביום קורה לי מה שאני קוראת a blog moment . זה יכול להיות אמרה או מראה או תחושה אך מיד לאחר מכן מתחיל אל תוך הראש זרם של מילים אשר מיד מתחילים להסתדר בשורות שורות לקראת השגת הנקודה האחרונה ולא נחות לרגע עד שחרוטות הן עמוק עמוק במסך. הבוקר זה היה בדרך לגן. עברנו את החצר של הבניין השכן איפהשהאישה מאכילה את חתולי הרחוב. אלא שהיום ניכר היה על פניו של אחד מהם שמדובר בכלב בכלל. "לא ידעתי שיש לך גם כלב," אמרתי לה, "הוא נורא חמוד." "וגם חכם," היא השיבה ולאחר הרהור נוסף, "את יודעת שכלבים מאד מטומטמים. אבל הכלב הזה חי בקרבת חתולים. והוא יודע שהוא יכול להצליח יותר. והוא אכן עושה זאת."
זהו!
:))
מה שנקרא "ראש לשועלים",
חוכמה גדולה מצידו של הכלב…
נחמד התמונות שאת רושמת מהחיים בשבילנו.
אני אוהבת את הכישרון שלך להוציא מהיומיום כל כך הרבה.
איזו הגדרה יפה, רגע בלוג. 🙂
רונית, מירי, מיכל, לי — חיבוק.
איזה כיף, חיבוק בחזרה.
הכלב הזה ממש חכם, לפני שנים היתה לי כלבה שהסכימה להניק גור חתולים יתום שניטפל לפיטמה שלה, הבעיה היתה שלא היה לה חלב, אבל היא אפשרה לו להתחמם,
תחת פרוותה, זו היתה כלבת זאב, חומה יפה ואמיצה.
מה שמפליא זה הרגע הנלכד במילים, כמו בשיר הייקו-
הדרך לגן,
כלב – ראש לחתולים
רגע בלוג.
הבעיה קורית כשיש יותר רגעי בלוג מזמן לכתוב אותם…
אהבתי את סיפורו של הכלב ה"חתלתולי".
בול! זה משאיר הרבה בלוגים משוטטים ככה בראש……