הקהילה היהודית הדרום אפריקאית הכריזה על תחרות שירה לקראת יום ירושלים. הייתי אז בת שלוש-עשרה. הפרס הראשון היה כרטיס טיסה לישראל, השני ספר מהודר על ירושלים מתנת טדי קולק. הגשתי שלושה שירים והקיטש שביניהם זכה בספר. זו היתה הקלה גדולה בשבילי כי חשבתי שהמקום הראשון צריך לנסוע לכאן לבד וזה דבר שלא רציתי לעשותו. בסוף, הספר, שנקרא NEXT YEAR IN JERUSALEM, בכלל לא עסק בירושלים אלא בכל מיני יהודים מפורסמים שאצל רבים מהם הקשר עם ירושלים היה מקרי בלבד. זאת ועוד, מי שמסר לי אותו בטקס קבלת הפרסים היה הרב גורן, הרב הראשי דאז, ולא ראש העיר דאז. אולם בפנים הכריכה הקדמית הודבק צילום של מעין ברכה-תעודה בחתימת טדי קולק ולפיה… רגע, אני הולכת להביא אותו מן המדף אשר בסלון ביתי אשר בירושלים… אה הנה הוא … ובה נאמר:
This magnificent book on Jerusalem is presented to
[me]
not only as 2nd prize
in the Yom Yerushalayim Poetry Competition
but as an inspiration to make your home one day
in Jerusalem
נו? מה אתם אומרים??
היו לטדי יתרונות רבים כמו גם חסרונות…אבל הינה הוא ידע מה כתב..:)
מרגש, בחיי.
עצום, אומי. דברים מצחיקים קורים בילדות ובנעורים, וממבט רטרופקטיבי, זה מתוק כזה.
דבר אחד במושגים ציוניים של אז , אבל עכשיו את ציונית אסלי עם מבט ביקורתי וחשוב!
היכולת לחזות עתיד ממש מצמררת 🙂 אבל טדי קולק היה איש עם חזון, ללא ספק!
אנחנו אומרים ש: אין כמוך ושזה מרגש מאד !
ירושלים חיכתה לך בסבלנות והנה קבלה אותך ביג ביג טיים 🙂
מסמיקה ומודה לכן:))