בננות - בלוגים / / אנחה ואיחולים
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

אנחה ואיחולים

מדי שנה אני נוהגת לצייר כאן את מסיבת החנוכה בגן. בדרך כלל, אני מדברת על התסכולים שלי, משיר אחר שיר אחר שיר, שמושמע בווליום גבוה מדי מתקליטור, וילדים קטנים, אוי המסכנים, מבצעים שורה אחר שורה אחר שורה של כל מיני תנועות שלימדו אותם הגננת, בטח במשך ימים שלמים ושבועות וחלק מהם בוכים ובשביל מה, באמת, בשביל מה. ולפעמים אני מתלוננת על כלל הברזל הזה לפיו אין להביא אחים למסיבות הקודש האלה אפילו כשמדובר באנשים שאין להם פשוט אין להם סידור אחר. פעם באנו כזוג עם תינוק שכלל וכלל לא הפריע. לא הוציא פיפס מן הפה. ובאה הגננת בהפגנתיות כזאת ודרש מאחד מאיתנו לצאת עם התינוק מהחדר. משפיל. ובשביל מה, באמת בשביל מה. והשנה? השנה האחרונה שלנו בגן? לא תאמינו, אבל נראה שפתאום נפל האסימון. לא היו יותר מדי שירים ולא יותר מדי תנועות. הילדים עצמם שרו, בעיקר מן המקומות שלהם במעגל הכיסאות, ומקסימום מחאו כפיים או ניגנו על כלי הקשה והם נראו שמחים בכנות ואף אחד מהם לא בכה. זאת ועוד, הגננת לא אסרה על אחים לבוא והיו שם הרבה מהם וזה בכלל לא הפריע. דווקא היה כיף. והייתי אמורה להרגיש נחת, שאיזה יופי, את רואה, לאט לאט, הדברים משתפרים ואנשים רואים את האור וזה. אבל כל מה שקרה היה שלא הפסקתי להיזכר בשנים הקודמות ובתסכולים הסוחפים ובבכי של הילדים וגם שלנו קצת אני חייבת לומר. בשביל מה, באמת בשביל מה.

חג אורים שמח.

 

השאר תגובה ל משתמש אנונימי (לא מזוהה) ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר