בננות - בלוגים / / לכל הרוחות
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

לכל הרוחות

 

 

  

רקע
הבן האמצעי, אם היית שואלת אותו איזה חייה אהובה עליה, היה עונה לך לטאה. ככה הוא. מאז ומתמיד, מבקש מאיתנו לקנות לו אחת בתור חיית מחמד, ואם לא, אז זיקית ומקסימום, איגואנה. לאיגואנה דווקא הסכמתי, בתור פתרון טבעי ליתושים בקיץ, אבל אב הבית סרב לאשר את הבקשה. אז בינתיים נאלץ הילד להסתפק בחיקויים זולים, לטאות עשויות בסין משילוב של פלסטיק וגומי בשלל צורות וצבעים. יום אחד, כשעברתי ליד חדר הילדים, אחד מהם הרים את ראשו ונעלם כהרף עין מתחת למיטה. לכל הרוחות! אני יודעת, לאורך ההיסטוריה נמצאה הנטייה לבסס יצירות אמנות על הרעיון של צעצועים שמתעוררים לחיים בבתים שקטים. המציאות מצמררת בהרבה.

יום ב'
הייצור הקסום הופיע שוב, הפעם בבית השימוש של ההורים, בפינה מעל לאסלה. הוא נראה כמדבקה לבנה בתלת מימד. בכל חדר אחר, לא היה אכפת לי ממנו. באמת. הרי גדלתי באפריקה. אבל איכשהו, כשאת תופסת אותו שם עם המכנסיים שלך למטה, איך אני אסביר את זה, קשה להתרכז בעיתון. וזה לא שהוא לא מודע אלי, הרי הוא זז לפינה ממול רק כשאני יוצאת. אבל אז זה לחפש אותו בכל פעם מחדש, סוג של משחק חתול ועכבר, אלא שאינני בטוחה מיהו החתול ומי העכבר. במהרה אני קוראת את הכתובת על הקיר: שירותי ההורים מושבתים עקב לטאה.

יום ב' – אחה"צ
עשינו שולם. זאת אומרת, השלמתי עם הצורך לעשות פיפי עם משקיף מן הצד. זה נראה לי עדיף מהתחנה המרכזית (כינוי החיבה שלנו לשירותים של הילדים). נוצר מצב ללא מוצא, אני לא יודעת איך להוציא אותו והוא לא יודע איך לצאת. אפילו התחלתי לדאוג לו, על חיוורונו הנוראי. מאיפה יש לו אוכל? ושמש? פחדתי שהוא ימות.

יום ג'
ברוב תמימותי, אני נכנסת לחדרון ו — אימאלה, לאן ברח הממזר הקטן! אני מחפשת בכל הפינות ולא מוצאת אך ורע. שוב הכתובת על הקיר: עד להודעה חדשה, אני בתחנה המרכזית.

יום ג' — אחה"צ
עברו כבר כמה שעות ונראה (תקראו: אני מתפללת) שהסיפור הזה נגמר. לאט לאט החיים שבים אל מסלולם וכל אחד במקומו מונח: אני באסלה שלי והלטאה בארגז המשחקים שבחדר הילדים. ליתר בטחון, אני כותבת שלט לתלות על הקיר: כל צעצוע שהושאר על הרצפה ימצא את דרכו החוצה – וזאת פקודה!

יום ה'
כרגיל, אף אחד לא מקשיב לי. הצעצוע בכלל לא יצא. בעלי הנאמן מצא אותו. שמעתי צעקה מאופקת ועליתי בעקבותיה לחדר השינה וראיתי אותו חיוור לחלוטין. זה העונש למי שלא מרשה לבנו לרכוש איגואנה. נראה שהוא קיפץ מן המיטה ונעלם תחתיה. השלמנו עם העובדות בשטח. הוא יצטרף לצוות המנקים לקראת פסח. והוא יגדל ויגדל, עד שיהיה ענק ויהיו לו הרבה תינוקות ולרשותנו יהיה צבא שלם של מנקים. מצחיק נורא. בגלל זה התחתנתי איתו.

יום ו'
לא רק בעל חוש הומור אלא גם גיבור! לקראת כניסת השבת הוא הופיע שוב, הפעם על שמיכה בצבע כחול ואיזה גוון מרהיב הוא תפס. הצעתי שנביא שקית מן הסופר — אמא שלי נהגה לתפוס כל מיני יצורים בשקית מן הסופר. אבל בעלי, חייל צה"ל לשעבר, העדיף את שיטת המקל. הבאנו לו את המטאטא ובכך הועף הזוחל במורד המדרגות והחוצה. הוא לא מת אבל ניתן לומר שנותר טיפה צולע ברגל ימין מאחור. ויכעסו הילדים עד מאד וימלא הבית דיכאון עמוק ונדרשנו להשמיע לא מעט שירים מן המחזמר יוסף וכותנת הפסים (רצינית לגמרי) על-מנת להרגיע את הרוחות. זאת הבעיה עם חיות מחמד, זהו יחס עם הפנים לפרידה. באשר לעצמי, איך אני אסביר את זה, דווקא שמחתי להיחלץ מן ה-ménage a trios. אבל נא אל תגלו לילדים!

 

 

 

 

4 תגובות

  1. רבקה ירון

    ואיי, אומי, הרפתקה של ממש!
    רק תיקון קטן:
    לטאה = נ' (נקבה). זותומרת: *היא*.

    מבטיחה לך: לא אספר לילדים.
    מה שבטוח: אצלכם אין רגע דל.
    תודה! על החיוך שבסיפור האוטוביוגרָפי,
    והמשך שבוע נעים.

  2. נורית פרי

    משעשע.. מכיוון שיש אמונה שהלטאות האלה מביאות מזל – כדאי לראות בהן דיירות משנה… 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר