הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
יכול להיות שיש לי דיכאון לאחר לידה, אבל במובן הרחב. זאת אומרת, לא לאחר הלידה של הקטן הזה הסמוך על שדיי אלא לאחר הלידות הקודמות. אולי מדובר בכלל בבלוז בחופש הגדול. נמאס לי כבר מכל המאבקים האלה, לא רק עם הילדים, אלא עם עצמי: (לנסות) לאסור עליהם את האוכל הלא-בריא או שמא בכך אני משגעת אותם עוד יותר? עד כמה להגביל אותם מבחינת "זמן מסך" ואיפה נכנס הצרכים שלי בכל הסיפור הזה? לחסוך מהם את החשיפה לכל שמץ של אלימות בסרטים או שהדבר מונע מהם לבנות את החסינות לסצנות כאלה ממנה נהנים חבריהם? רק דבר אחד ברור, מבחינת מידת האשמה שאני חשה, אני אמא למופת.
אני מזדהה איתך. ברגע שכותבים את האמת ההזדהות היא בלתי נמנעת.
המאבקים מוכרים אומי ולא חביבים
תתחילי לאט לאט להרים ידיים עם דגל לבן 🙂
וחוץ מזה אין ספק שאת אמא למופת ולא רק בגלל רגשי האשמה
טייק איט איזי ולאט לאט והכל יהיה טוב 🙂
וכשהתינוק ישן תנוחי גם את 🙂
לילה טוב
מוכר מאד. עם ילדי עשיתי את זה במישרה מלאה. עם הנכדים אני מוותרת אבל כועסת על עצמי ואילו דואגת להם.
חחחח… את קולעת כרגיל. נראה לי שאת בבלוז לחופש הגדול תמידי.
תבכי אומי יקרה, תבכי
לבכות זה לא רעיון גרוע
טוב שמה שמפכה בפנים יפכה החוצה
אחרת זה כמו מים עומדים
וגם, אחרי בכי יש ריקנות מנחמת, והשאלות האלו פשוט הופכות להיות חלולות
עד העונג הבא
אומי,
רגשות אשמה לא תורמים מאומה, חשוב לזכור זאת על אף העובדה שאנו כאמהות חוטאות בחטא זה.
רותפ, כל תגובה שלך — שיר.
תוציאי את זה מהבית אומי, חברים או לא חברים, הוצאתי את המכשיר הדוחה הזה כשילדי עוד למדו בחילוני, ועכשין אני שוקלת גם חיבור מחמיר לרימון.
כמובן שזה משפיע, ולמה שילדיך יהיו חשופים למה שילדי השכנים חשופים.
והיום הראשון בבידור התאבד, שהוא תוצר של המכשיר הזה, שזה אומר הכל.
את חיה בעיר הכי מדהימה בארץ, כרגע חזרתי ממנה, צאו להתבודד בהרים.
מה יש לחפש במסך?
אומי, החופש יעבור והילדים גדלים, מהר ממה שאת חושבת, ובקשר לרגשי אשמה תשאירי מאחור, נראה לי שאת אמא נפלאה, סופקיץ נעים וקל ותהני מהתינוק החדש!
אומי, את בטוח אמא למופת, והכי הרבה בת אדם- מצפוניסטית.
את צריכה חופש אומי. בחיי מגיע לך!
אני מאד מודה לכן על התגובות. מצטערת שלוקח לי כל כך הרבה זמן לומר את זה בימים אלה 🙂
במצבים כאלה, להרפות. להרשות את המקום של הדיכאון, שיבקר קצת וילך.
היה לי אחרי כל לידה.