מסיבת הסיום של כיתה ב' היתה בעצם מסיבת סיום ספר בראשית. מכל מסיבות הסיום שנכחתי בהן, זו היתה הקסומה מכל. הילדים עמדו על הבמה ושרו בקולם עצמם – בלי טייפ שלא נותן לך לשמוע אותם. הם שרו רשומות של שמות, מאדם הראשון ועד דוד מלך ישראל. הם שרו שמם של ספרי התנ"ך, מבראשית עד דברי הימים. והם דיקלמו פסוקים, בפתיח של כל פשרה וכן הברכות אותן נתן יעקוב לבניו. בנים ובנות היו על הבמה אבל הבנות עלו על כולם. תותחיות של ממש, הן ידעו הכל בעל פה, לא הציצו בדף, דיברו בביטחון עצמי ובהנאה. עכשיו אני מבינה מה פשר כל התקנות והמאמצים למנוע מבנות ללמוד תורה.