הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
במהלך שנת האבל עבור אבי, כשהייתי הולכת לבית הכנסת כדי לומר קדיש, במיוחד בתפילת מנחה של שבת, התיידדתי עם אישה מבוגרת ועד היום אני משתדלת להגיע לשם כדי לשבת לידה ולהראות לה את המקום בסידור ולעזור לה לקום ולשבת וכו'. לאחרונה לקחתי איתי את הבן חמש וגם איחרנו אבל חשבתי לנכון ללכת בכל מקרה. כשהגענו ראיתי שהתפילה כמעט הסתיימה אז לא טרחתי אפילו לשבת וסתם עמדתי ליד חברתי וחילקתי איתה את הסידור שלה לצורך הדקלומים האחרונים. פתאום אני מרגישה משהו נוגע בי מאחורי הברכיים והנה בני, מביא לי כיסא כדי שאשב. אני רושמת את הרגע כאן כי ללא ספק מדובר באחד היפים שיש.