הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
הבן שבכיתה ה' נאלץ על-ידי המורה שלו לכתוב סיפור קצר בעל 500 מלים. "נאלץ" אני אומרת כי הוא הדגיש שוב ושוב בפני שהוא כלל לא מעוניין לכתוב סיפור קצר ושהוא גם לא מסוגל לעשות כן. "אבל בדיוק סיימת לכתוב חוברת קומיקס," הזכרתי לו, "למה שלא תשכתב את הדמויות ואת העלילה בצורה של סיפור קצר?" הילד הסכים, התיישב לידי והכתיב — עד שהגענו למילה מספר 531 ולנקודה האחרונה. "אתה רואה, הצלחת!" אמרתי לו בהתלהבות ואני והוא, עם עיניו הנוצצות מרוב גאווה על הישגיו, עשינו היי-פייב. ורק בזמן הירידה מן ההיי שמעתי אותו ממלמל, "אבל מה שבאמת רציתי, זה לכתוב ספר." הסוף המר של הסיפור הזה הגיע לקראת ערב, כשגיליתי אותו לבן זוגי והוא חצי חייך בתגובה ואמר, "את רואה, התפוח לא נופל רחוק מן העץ." העץ הזה הוא אני, ופתאום הוא מבין עוד משהו שבו, וזה לא ממש נעים.