הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
לא הסתרתי את העובדה שלצד האבל אתו נאלץ המשפחה שלי להתמודד לאחרונה, היה גם החולי הפרטי שלי, ובעיקר הפגיעה ביכולת שלי ללכת, אתגר שלא ציפיתי להתמודד אתו. זה לא דבר של מה בכך, להיות כלוא בבית ימים שלמים ואם כבר לצאת, אז בסיוע בני משפחה ובמקרה הרע, מקלות הליכה ומוניות. בפועל, לקחתי מונית פעמיים ושתי הנסיעות היו תרפויטיות להפליא.
בפעם הראשונה, רק הכנסתי רגל לאוטו ומיד שאל אותי הנהג: ל-מה המקלות? לא הייתי צריכה להאריך בהסברים. כעבור הרמזור הראשון כבר שיתף אותי הנהג בכל. האיש, ערבי במוצאו, בן חמישים ושתיים, עם חמישה ילדים (כמוני), עבד, לדבריו, קשה מדי בתור צעיר ועתה חסר לו כוח בסיסי בגוף (הנה הוא שם את ידו השמאלית על כתפו הימנית על-מנת להדגים). הוא בכלל הצטער שהתחתן והוליד ילדים כי הילדים בכלל לא מעריכים את מה שהוא עשה עבורם. אחר כך הוא סיפר לי על המג'דרה שהוא והנהגים האחרים מכינים בתחנה. כל אחד מביא משהו וכמובן שיש כאלה שלא משתתפים אלא באכילה.
גם הנהג השני, יהודי הפעם, פתח שיחה בשאלות סביב המקלות. משם הוא הלך וסיפר לי על ילדותו בירושלים: אביו עבד כחייט והיה מבקש ממנו להביא בגדים מבתי הלקוחות לתיקון במכונת התפירה שלו שעשתה תפרי זיגזג – "את יודעת מה זה זיגזג? והייתי רץ כמו הרוח, עד כיכר ציון ובחזרה, ואבא שלי היה מתפלא עד כמה הילד שהייתי זריז. אהבתי את זה. אהבתי את הספורט. בגיל חמש-עשרה הייתי אלוף הארץ בהיאבקות. בגיל חמש-עשרה, את מבינה? המאמן שלי נרצח במינכן. היום אני הולך ברגל, שעות, עם הכלב, קילומטרים, שמש, שלג, לא משנה לי, אני הולך, אלא אם כן אני עייף. את יודעת מה את צריכה לעשות אם את רוצה להיות בריאה? את צריכה לאכול כורכום. גם פפריקה זה טוב. תוסיפי לאוכל פעמיים-שלוש בשבוע. ואת יודעת מה עוד אני עושה? בולע קינמון. ככה, כמו תרופה, שימי במים חמים שיהיה מעט רך ותבלעי. מנקה את כל הגוף. ועוד דבר: אני לוקח פטרוזיליה ומרתיח. יש לי כד כזה בפריג'ידר ואני שוטה ממנו יומיום…."
כך וכך נסענו, כך וכך הגענו, כך וכך יצאתי מן האוטו מרוממת, לפחות במעט. תודות גם למקלות ההליכה. הרי ברור כי נהגי מוניות האוהבים לשוחח זה לא דבר נדיר ולעתים הוא מעצבן. אך הפעם היה נראה לי שדווקא מקלות ההליכה שהבאתי איתי פתחו את הלב, הן של הנהגים, הן שלי. בכל מקרה, אין ספק שבני האדם והבן אדמיות המשותפת לנו הם שניצחו את היום. יש מחשבה כזאת שטרפיה משמעה להשמיע את עצמך אבל בעצם, יש משהו מרפא מאד בהקשבה לסיפורי החיים ודרכי ההתמודדות של אנשים אחרים.