את הילדות, נראה לי, ניתן להגדיר כך: סדרה של החלטות לכאן ולכאן: לכאן – מה שהוריי עשו לי לעולם לא אעשה אני לילדיי בבוא היום, ולכאן – מה שהוריי עשו לי בוודאי שאעשה גם אני עבור ילדיי בבוא היום. וההורות מהי? אותה תקופה בה את נוכחת לדעת על איזה מן ההחלטות האלה הצלחת לשמור – לכאן ולכאן.
מתאים לי מה שכתבת לכל מיני דברים שאני שומעת מהורים.
החלטה אחרת של מבוגר יכולה להיות שלא להביא ילדים … בשל כל מה שהוריו עשו או לא עשו לו וכל מה שזה גרם.
כמובן שאני מסכימה איתך רונית. וכן, זה באמת לא רק יחסי הורים וילדים אם אני חושבת על זה
כמה שאת צודקת, אומי!
🙂
מאוד נכון, וקשה מנשא, ויש תקופה שלישית כמובן, או ככה לפחות מספרות לי, כאשר ילדינו גדלים ומספרים (לנו או לתראפיסטית) מה הם ירצו לעשות ההפך מאיתנו ומה הם ירצו לחקות. או אז אנחנו למדות האם היה תואם בין החוויה שלהם לבין מה שאנחנו קיווינו שהוא חיקוי חיובי של הורינו או ביכינו כחיקוי שלילי שלהם (חברות בוגרות יותר מספרות שדווקא מה שהן עשו כתיקון להוריהן נתפס אצל ילדיהן כדבר שלילי או חסר תוחלת! לכי תבני חומה! בעצם אל תבני חומה!). וכמובן, ההתפעה שנכונה לנו מכל הפרקטיקות החדשות הבאנו, שהן ממש רק שלנו, או של הדור שלנו, אם להיות יותר קולקטיביות ולהפחית את רגש האשמה העתידי 🙂
כן ואוי ואולי אך בעיקר אוי 🙂
אומי, כל כך נכון את מתארת את התהליך שמתממש במציאות…
אכן!
אני מצדיעה לך על היכולת לספר את כל הסיפור במילים קצרות – פשוט נכון.