בננות - בלוגים / / די מייאש
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

די מייאש

מחר יש לי מבחן, זאת אומרת, הסטודנטים שלי נבחנים עבורי. לא נעים לי מזה. בכלל אינני מסכימה עם השיטה הזאת. אני הייתי דורשת נוכחות בשיעורים עם הכנה מראש – קריאה וכו' – וזהו. ככה זה עובד באוקספורד עד כמה שאני מבינה. וככה לומדים לדעתי. השיטה כאן היא הפוכה לגמרי: לא צריך לבוא לשיעורים וכל מה שחשוב הוא הציון. אתם לא חושבים שצריכים לצאת מכל הסיפור הזה עם משהו? להשתנות קצת? לגדול? איפה!

10 תגובות

  1. מסכימה אתך. שיטת המבחנים מאוד מלחיצה מצד אחד, וגם לא משקפת ידע אמיתי מצד אחר…

  2. אמל אבו זידאן

    נא אל תתיאשי. כי אם מחפשים סיבות לייאוש אזי יש עודף. תמיד מנקודה של ייאוש אמיתי או מדומה ניתן להתרומם ולהתחיל בעשייה לטיפול בגורם של הייאוש

    אמל

    • האמת אמל, היו אצלי מספיק סטודנטים שלא פעלו לפי השיטה המקומית והצילו את היום מבחינתי. תודה גם ככה. O.

  3. את כרגיל רואה צלול. השאלה מה עושים אם ההבחנות האלה בלי לחטוף על הראש 🙂

  4. רונית בר-לביא

    אומי,
    מסכימה איתך.
    תמשיכי ללחום בכיוון.

    הסיוט שלי מהתואר הראשון קשור במבחנים ובתקופת הלחימה שבסוף כל סמסטר.

    זה היה כל כךךך נורא, שמעולם לא חזרתי לתואר שני.
    (וגם כי במדעי המחשב מספיק בהחלט תואר ראשון….)

  5. אני איתך
    היה לי פעם קורס באנתרופולוגיה רפואית, המורה לא הייתה משהו, אבל היא חייבה אותנו לכתוב פסקה אחת רפלקסיבית, לכל שיעור, על המאמר שקראנו לאותו שיעור, זה היה שיעור בחירה בשנה ב של תואר ראשון, וכבר אז היא ציפתה מאיתנו לזה. זה קורס שאני זוכרת עד היום וזה היה לפני קרוב ל 20 שנה.
    ובאותה שנה במבחן מסיים של מבוא לאנתרופולוגיה (200 תלמידים) המרצה, יורם כרמלי, נתן שאלה של 60 נקודות מתוך מאה – השאלה – לבחור מרשימה (אלבום משפחה, משחק כדורגל וגו') ולכתוב אילו שאלות היינו שואלים כאנתרופולוגים על נושא שבחרנו. הוא לא רצה שנלמד בעל פה ונדקלם כמו תוכי. הוא רצה שנטמיע את החומר באופן כזה שנדע להיכנס לנעליים של אנתרופולוג ולהסתכל על חומרי יומיום ממקום כזה. הוא רצה שנוכיח לו שאנחנו יכולים לחשוב.
    מרצה אחרת סיפרה לי שהיא מודיעה בסמינר מחקר אצלה שכולם מתחילים מציון 100. שמה שצריך זה לעמוד במטלות של שלבי המחקר באופן מעורב וסקרני… יש לה הרבה 100 בסוף השנה, אבל כל אחד שווה את משקלו בזהב, כל אחד הוא מופת ואות לסקרנות ומעורבות מתמידים לאורך סמינר.
    אני מקווה יום אחד כשאגדל להקים קואליצייה כזאת, שתעודד לבחון כמו שלימדו אותי מורים אלו. כמובן עוד לא גדלתי, אבל אני מוכנה להתחיל לצרף חברות לרשימת המתנה!
    נשיקות

  6. צודקת אומי
    הלימודים גם בתיכון הם יותר מטחנת ציונים ופחות לימוד לשמו.
    הלימוד כחוויה רוחנית כמעט ולא קיים.
    ציונים ציונים ציונים

  7. אל תרגישי אחראית כל כך על השיטה ועל תלמידייך.
    מסכימה איתך שנוכחות, השתתפות בדיונים ועבודות יצירתיות הם כלים הרבה יותר מועילים.

  8. עדנה גור אריה

    אני מסכימה איתך. קריאה לפני השיעור ודיון בחומר מלמדים הרבה יותר משינון ומבחן.

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר