אמש ניגן בנינו בן השש-עשרה בקונצרט סוף השנה. היה מעולה. רק אחר כך גילינו שהנערים שנחטפו, שניים מהם בני שש-עשרה, נרצחו. הערב היה הבן אמור לנגן בעוד קונצרט סוף-שנה. עכשיו כבר לא נעים כי היום יום הלוויה. אמרתי לי שאני מחויבת לבני וחייבת ללכת (לקונצרט) והלכתי. עשיתי את הדבר הנכון. הוא ניגן על הבמה עם עוד איזה עשרים בני שש-עשרה ...

  בחיים היו לי תקופות בהן התמלאתי קנאה כשהייתי רואה נשים בהריון והיו ימים בהם ריחמתי עליהן. כעת אני מרגישה מעבר לכל העניין ובכל זאת נותרת תחושה אחת אליה אני בקלות מסוגלת להתגעגע עדיין, זו של תינוק שזז בתוכך. במיוחד כשהם גדולים כבר ויוצא לך שפיצים בבטן, כאן את מנחשת עקב, ספק אגרוף, אולי מרפק. משהו.  

בתקופות כאלה אני מתגעגעת במיוחד אל אמא שלי. כעקרון, בפני אמא מותר להתלונן מבלי להרגיש רגשות אשמה. אדרבא, ככל שאת מתלוננת בפני אמא, ולא משנה על מה, כך גוברות אצלה דווקא רגשות האשמה. זה מאד משחרר.  בתנאי שאת לא האמא.

הילדים שלי מסוגלים לרקוד לאורך כל הבית, מן הקצה האחד אל הקצה השני ושוב, ואני אומרת לכם, לולא הייתי כאן כדי להעיר להם, הם מעולם, אבל מעולם, לא היו הולכים לשירותים.

  בתשע בבוקר, כשאנחנו ערים מחמש בערך, ובעיקר כדי להפיג תלונות מצטברות בדבר שעמום, שלחתי את בתי לקנות ביצים מן המכלות. רק חזרה ואחיה הקטן הפיל את החבילה וכולן חוץ מאחת נשברו. כעבור שניות ספורות, צלצל הטלפון ובדרך להרמת השפרפרת במה ידי הנגעלות בחלמוניות, הצלחתי לפיל קופסת צ'ריוס. לקח חשוב למדתי הבוקר – הבנתי מדוע אין בוכים על חלב שנשפך כי ...

הבוקר מצאנו גן חלומי עם גננת מדהימה ששמה האמיתי אליהו הנביא ומספר סביר של ילדים במקום שקשה מאד להגיע אליו. (טיפ למי שרוצה קבוצות קטנות — תחפשו במקומות שקשה מאד להגיע אליהם.) אחר כך היינו צריכים לבצע את הרישום בעירייה. אמנם זה לקח שעות בטלפון עד שהצלחתי לעבור את כל המחסומים הממוספרים ולהשיג "הלו" אנושי אבל זה היה שווה. לסיפור, ...

  פעם, לפני שנים רבות, כשהבת השנייה היתה בת שלוש, הרגשתי שהיא סובלת מדי בגן החדש והוצאתי אותה משם ובמשך כשלושה שבועות הסתובבנו ברחבי העיר בחיפוש אחר גן מתאים יותר. באותה עת גמרתי בדעתי לכתוב "המדריך לגני ילדים על-פי ילדה בת שלוש."  כמובן, מעולם לא התיישבתי לכתוב את הספר מאיר העיניים והמשעשע הזה. גם לא תיארתי לעצמי שביום מן הימים אמצע ...

      ביום השלישי סחבתי על גבי ילד בוכה עד מפתן דלת הגן ומעבר לכך. הוא בכה ובכה ובכה. הוא בכה כשהרכבתי לו פרצוף על השולחן מעיגולים וריבועים צבעוניים. הוא בכה כשלא הרכבתי לו פרצוף על השולחן מעיגולים וריבועים צבעוניים. הגנן נראה נבוך. הוא הציע לילד להישאר רק חצי יום ולי, שייקח אותו לידיים. ניסיתי למסרו אבל הילד לא ריפה ...

בגן של הבן הקטן, ריכוז גבוה של ילדים אשכנזיים, רבים מהם דוברי אנגלית. לו היו מבקשים ממני הסבר לכך הייתי זורקת שבראש הגן עומד גנן ולא גננת אלא שגם הגנן נראה לי אשכנזי ומי יודע מה גובר על מי. ביום הראשון אמר הגנן שיש לאסוף את הילדים בשעה הרגילה והבעתי ספקות. כשבאתי לאסוף את הילד האומלל, הגנן אמר שהוא טעה. ...

    לאנשים שמתבקשים שוב ושוב להקריא בקול שוב ושוב אותם ספרי ילדים שוב ושוב, הנה משהו שקצת עוזר – תקריאו במבטא זר. נטייתי להעדיף את הבריטים למיניהם, איטלקי, כשממממש לא בא לי. אב הבית הולך על כאלה שבקרבם גדלנו בדרום אפריקה. בכל מקרה, זה מוסיף אתגר וכיף לקורא ומוציא צחוקים מן הקהל ואישתו.