אימהות

מכיפה לכיפה

את הימים האחרונים, בילינו בהכנות לטקס מעבר שלנו –  הגיוס של הבן הבכור. לקראת האירוע, חתן השמחה החליט לספר את עצמו. אבל הוא עשה כן עם מכונת גילוח דרום אפריקאית, ויצא מזה בלי שיער בכלל. כעת נותרה השאלה איך להדביק את הכיפה לראש, כלומר, מבלי להזדקק לסיכת בטחון.   השכם בבוקר למחרת, פגשתי את הפתרון בו בחר הבן, בצורת כיפה ...

קרא עוד »

לב חדש

כחלק משנת החינוך הביתי של בתנו, היא התנדבה עם קבוצה של ילדים עם סינדרום דאון ונקשרה אליהם מאד והם אליה. אתמול, כשהגיעה, כך סיפרה לי, ניגש אחד הילדים אליה בחיבוק ענק. "אמא," היא ניסתה שאבין, "לקבל חיבוק מהילד הזה זה כמו לקבל לב נוסף." אחר-כך היא הוסיפה: "אשרי ההורים שלו." אשרי גם אנו.

קרא עוד »

סוף

בן השבע שלנו סיפר לי שפעם עשה, "קקי ממש מושקע, בצורת דרקון, יחד עם תינוק. רק חבל (אנחה) כי בסוף אתה חייב להוריד את המים. כל דבר נגמר בסוף. החיים נגמרים בסוף. רק אהבה, אין לה סוף."

קרא עוד »

החלום ושברו 2

הבן שבכיתה ה' נאלץ על-ידי המורה שלו לכתוב סיפור קצר בעל 500 מלים. "נאלץ" אני אומרת כי הוא הדגיש שוב ושוב בפני שהוא כלל לא מעוניין לכתוב סיפור קצר ושהוא גם לא מסוגל לעשות כן. "אבל בדיוק סיימת לכתוב חוברת קומיקס," הזכרתי לו, "למה שלא תשכתב את הדמויות ואת העלילה בצורה של סיפור קצר?" הילד הסכים, התיישב לידי והכתיב — ...

קרא עוד »

לפני מות

הוריי גססו על פני שנים בעוד החיים שלי ושל אחיותיי פחות או יותר הסתדרו סביבם, ולמרבה האירוניה, זאת הסיבה שלא ממש נפרדנו מהם אלא הם מאיתנו, לאט לאט הלכו ונסוגו מפנינו, מול העיניים. עם חמי, לעומת זאת, נוצר חלון של זמן בין החיים לבין המוות שבו ניתן היה לברך בשלום. אני עצמי הצלחתי לבקש ממנו סליחה ומחילה ולהודות לו על ...

קרא עוד »

אחרי מות

לאחרונה נאבדו לי משקפי השמש. היו לי שני זוגות ולא מצאתי אף אחד מהם. יצאתי לקנות חדשים כי אני כבר לא יכולה בלי וחוץ מזה, שמענו פעם ברדיו שמשקפי שמש מונעים קמטים ומניסיוני אינני יכולה לאשר אבל אין לקחת סיכונים. כך היה שבדיוק בסערת החורף שהיתה לנו לאחרונה, מצאתי מחסה בתוך חנות למשקפי שמש והתפתיתי על-ידי המבצע שהוצע לי ויצאתי ...

קרא עוד »

פוסט ראש השנה תשע"ז

בנה של חברה טובה שלי הלך לעולמו. זה כנראה אחד החסרונות של לחיות עד גיל תשעים. היום הלכתי לנחם אותה, למרות שכלל לא היתה שבעה. גם עם אחות אימי היה זה כך. אף היא נפטרה בדיוק לפני ראש השנה ועם כניסת החג, באה השבעה על סיומה. בלוויה ביקש הרב לומר שמדובר במעשה חסד לילדי הנפטר אבל במציאות השבעה חסרה להם ...

קרא עוד »

לא ציפיתי לבכות

מסיבת סידור של הבן הקטן ולא ציפיתי לבכות. ואל תגידו: בטח, מה חשבת, הילד האחרון וזה. אין לי סנטימנטים במיוחד בכיוון הזה ונראה לי שבכיתי בשביל הילד הזה באותה מידה בה בכיתי עבור אחיו. זה פשוט מרגש מאד לראות ילדים קטנים מתפללים, לבריאות, לביטחון, לשלום. ואת אומרת אמן עם כל הכוח שיש ועם כל הייאוש.

קרא עוד »

אבלות

יצא ודיברנו על הוריי. נזכרנו עד כמה הם חלו, כמה זמן סבלו. אבל לפחות הם חלו וסבלו ביחד, ניסיתי להתנחם. והם היו בארץ, וכולנו היינו כאן לטפל בהם. והנה, לא יכולתי שלא להזכיר לעצמי בכאב: בכל זאת שניהם היו לבד כשהם מתו. ואז אמרה לי בתי, תראי, אמא, אפילו אם הייתם שם לידם הם היו מתים לבד. תראי כמה חכמה ...

קרא עוד »

יום כיפור תשע"ו

בתפילת מנחה התייצבתי ליד הדלת על-מנת ליהנות מזרם האוויר בעוד בני הקטן מצא לו חבורת ילדים בני גילו והם שיחקו שם, נכנסו ויצאו מבית הכנסת בעודם צוחקים. רק לשנייה הוא הפסיק בכל פעם על-מנת לתת לי חיבוק. "זאת אמא שלי," הסביר לחברה לפני ששוב תפס תאוצה. תודה אלקים.   הנה "אבינו מלכנו" של ברברה סטרייסנד. לו רק היינו משמיעים אותו ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר