אבלות

יום השואה התשנ"ז

היום הגשתי עדויות ליד ושם על שם הוריה ואחיה של סבתא שלי מצד אמא, חנה לבית גרב. מכולם, רק לסבתא שלי יש קבר וחשבתי שבכך ניתן להעניק גם ליתר בני המשפחה מעין קבר ולכל הפחות, מעין מצבה: לייב (אריה לייב) ושפרה גרב וילדיהם בריל, צילה, הרשל ולאה — ובני זוגם ובניהם, שאפילו את שמם אינני יודעת וגם על עצם קיומם ...

קרא עוד »

התמודדות

אישי נסע לדרום אפריקה כדי להיות קצת עם אמו ולתת לה תמיכה. הבנתי את הצורך שלו לנסוע אבל היה לי גם קשה עם זה, אני מודה (כזכור, הוא נסע די הרבה בחדשים האחרונים). בארוחת ערב, גם בן האחד-עשרה אמר כמה קשה לו שאבא נסע עוד פעם ושהוא מבין שסבתא שלו זקוקה לו "אבל ארבע ימים? זה כל כך מעט…" כמה ...

קרא עוד »

לפני מות

הוריי גססו על פני שנים בעוד החיים שלי ושל אחיותיי פחות או יותר הסתדרו סביבם, ולמרבה האירוניה, זאת הסיבה שלא ממש נפרדנו מהם אלא הם מאיתנו, לאט לאט הלכו ונסוגו מפנינו, מול העיניים. עם חמי, לעומת זאת, נוצר חלון של זמן בין החיים לבין המוות שבו ניתן היה לברך בשלום. אני עצמי הצלחתי לבקש ממנו סליחה ומחילה ולהודות לו על ...

קרא עוד »

אחרי מות

לאחרונה נאבדו לי משקפי השמש. היו לי שני זוגות ולא מצאתי אף אחד מהם. יצאתי לקנות חדשים כי אני כבר לא יכולה בלי וחוץ מזה, שמענו פעם ברדיו שמשקפי שמש מונעים קמטים ומניסיוני אינני יכולה לאשר אבל אין לקחת סיכונים. כך היה שבדיוק בסערת החורף שהיתה לנו לאחרונה, מצאתי מחסה בתוך חנות למשקפי שמש והתפתיתי על-ידי המבצע שהוצע לי ויצאתי ...

קרא עוד »

הבשורה

שכאמא שלי נפטרה, אישי הלך לאסוף את הילדים מבית הספר, הוציא אותם מן הכיתות ובישר להם את המרה כשהם היו באוטו הביתה. בתי שהיתה אז בכיתה ג' זכרה שירדו טיפות גשם באותו יום והיא פתחה את החלון ונתנה לגשם לרדת עליה. אני עצמי הייתי בדרך הביתה לאחר הנגיעה האחרונה באימי כשירדו הטיפות והתערבבו עם הדמעות על לחיי. זאת הסיבה שלא ...

קרא עוד »

שוב שם

כשהחלה הלידה האחרונה שלי, הייתי כבר מנוסה. לכל ציר, היתה לי איזו תנועה מלווה שעזרה לי לעבור את הכאב ובה בעת לנצל אותו במטרה לסייע לתינוק לצאת לאוויר העולם. הנה אני נשענת על המעקה, הנה אני נשענת על הכיור, הנה אני עושה פיסוק עם הידיים תלויות למעלה. עברו כמה שעות טובות בהן התמודדנו, אני והתינוק ובאמצע, גופי המגודף ומתפתל, כאשר ...

קרא עוד »

פוסט ראש השנה תשע"ז

בנה של חברה טובה שלי הלך לעולמו. זה כנראה אחד החסרונות של לחיות עד גיל תשעים. היום הלכתי לנחם אותה, למרות שכלל לא היתה שבעה. גם עם אחות אימי היה זה כך. אף היא נפטרה בדיוק לפני ראש השנה ועם כניסת החג, באה השבעה על סיומה. בלוויה ביקש הרב לומר שמדובר במעשה חסד לילדי הנפטר אבל במציאות השבעה חסרה להם ...

קרא עוד »

אבלות

יצא ודיברנו על הוריי. נזכרנו עד כמה הם חלו, כמה זמן סבלו. אבל לפחות הם חלו וסבלו ביחד, ניסיתי להתנחם. והם היו בארץ, וכולנו היינו כאן לטפל בהם. והנה, לא יכולתי שלא להזכיר לעצמי בכאב: בכל זאת שניהם היו לבד כשהם מתו. ואז אמרה לי בתי, תראי, אמא, אפילו אם הייתם שם לידם הם היו מתים לבד. תראי כמה חכמה ...

קרא עוד »

אבל

  שעה קלה לפני כניסת השבת, הלכתי לבדוק את הכתוב בלוח המודעות של בית הכנסת. רציתי לדעת מתי תפילת מנחה למחרת. כבר הזכרתי כאן פעם, שאני נוהגת להיפגש שם, עד כמה שאני מספיקה, אישה מבוגרת — my old lady. הכינוי הזה שלי עבורה אמור להיות מלא חיבה, ולא בכדי. לראשונה פגשתי אותה בשנת האבל עבור אבי ואינני זוכרת בדיוק איך ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר