חיים בישראל

משימחה לשימחה

בשעה טובה, התחתנה אחיינית נוספת. בחיר לבה מעדות המזרח. לא הייתי שמה לב לכך לולא פנתה אליו אחת הדודות, כשהתיישבנו לחופה, בשאלה: "מאיזה עדה הכלה?" לא היה לי מושג מה לענות. לא יפה להגיד לה, מאמי, אין עדות אצל האשכנזים. רציתי לספר שאנחנו "אפרו-ישראלים" אבל בסוף אמרתי שהיא מהעדה הדרום אפריקאית. בהתחלה זה נתן לי סיפוק, להגיד "העדה הדרום אפריקאית", ...

קרא עוד »

מכיפה לכיפה

את הימים האחרונים, בילינו בהכנות לטקס מעבר שלנו –  הגיוס של הבן הבכור. לקראת האירוע, חתן השמחה החליט לספר את עצמו. אבל הוא עשה כן עם מכונת גילוח דרום אפריקאית, ויצא מזה בלי שיער בכלל. כעת נותרה השאלה איך להדביק את הכיפה לראש, כלומר, מבלי להזדקק לסיכת בטחון.   השכם בבוקר למחרת, פגשתי את הפתרון בו בחר הבן, בצורת כיפה ...

קרא עוד »

על פרידות והפרדות: מסע משפחתי לדרום אפריקה

נסענו לדרום אפריקה, אישי ואני והילדים, כי הבן הגדול אמור להתגייס באביב ואחר-כך, מן הסתם, לא נוכל לנסוע כל המשפחה ביחד לכמה זמן. אבל גם נסענו על-מנת להיות עם חמותי. היא מצדה החליטה להקדים ולערוך את טקס גילוי המצבה עבור חמי בזמן שאנחנו שם. מזה עשור לא ביקרתי בדרום אפריקה ולא ידעתי למה לצפות. כשנחתנו בשדה התעופה ביוהנסבורג, חצי ציפיתי ...

קרא עוד »

פוסט נוסף לסיום הלימודים

מסיבת הסיום של כיתה ב' היתה בעצם מסיבת סיום ספר בראשית. מכל מסיבות הסיום שנכחתי בהן, זו היתה הקסומה מכל. הילדים עמדו על הבמה ושרו בקולם עצמם – בלי טייפ שלא נותן לך לשמוע אותם. הם שרו רשומות של שמות, מאדם הראשון ועד דוד מלך ישראל. הם שרו שמם של ספרי התנ"ך, מבראשית עד דברי הימים. והם דיקלמו פסוקים, בפתיח ...

קרא עוד »

לזכות הקרירות האשכנזית

שלא תחשבו שיש לי משהו נגד הקרירות האשכנזית. אני אפילו מחבבת אותה. כשבני היה מאושפז במשך יומיים בעקבות דלקת בתוספתן, בילינו בבית חולים שתי לילות, פעם עם אב ובנו ופעם עם אם ובנה, כולם מזרחים. הם היו אנשים אחלה. אהבתי במיוחד את האבא. כשהגיעו חבריו של בנו בן החמש-עשרה לבקר, הוא ירד למטה לקנות להם סיגריות, כל אחד והטעם שלו, ...

קרא עוד »

כל דימונה והטוויסט שלה

במסגרת הניסיון שלי לצאת ממשבר גיל הביניים, נרשמתי לקורס בבית התפוצות. הוא מתקיים פעם בשבועיים ומורכב מהקרנת סרט, הפסקת ארומה ושיחה עם הבמאי, ומדי פעם, הבמאית. חשבתי שיצאתי מן הבית בזמן כדי להגיע לרכבת אבל בסוף ראיתי שאני מאחרת ונכנסתי ללחץ וגם כעסתי על עצמי. התחלה מבטיחה. כשהגעתי לתחנה, בדיוק עמדתי לעלות על המדרגות הנעות המובילות לכניסה, כשהגיחה מאחוריי מונית, ...

קרא עוד »

פספוס

היום, שלא בכוונה, מצאתי את עצמי בעיר, עם רבבות תיירים שבאו להשתתף בצעדת ירושלים, ורבבות מקומיים שבאו להריע להם. אולי פעם אחת לפני איזה שלושים שנה השתתפתי בצעדה. שכחתי מה זה. שמח ממש. קרנבל. קבוצות קבוצות מכל העולם צועדות עם דגלים ולעתים בתחפושת לאומית ושלטים של הבעת תמיכה בישראל. מן השמחה ברחובות שמתי לב כמה השמחה ברחובות נהיתה כמעט בלתי ...

קרא עוד »

זה בטח לא בגלל המילקי

לאחרונה, בדרך לעיר, גיליתי שכלל לא הערכתי נכון את מידת החמה. בדיוק עברתי ליד בודקה למכירת כובעים. "עד איזה שעה אתה פתוח?" שאלתי את המוכר. אחר-כך הוספתי בקול נמוך שקצת מתבייש בעצמו ובכל זאת "כי אין לי כסף איתי ואני ממש צריכה כובע עכשיו…." א-קיצור, האיש נתן לי את הכובע (ובינתיים התקשרתי לבתי ובהמשך היא העבירה אליו את התמורה). זהו ...

קרא עוד »

חשבון

בחשבון העדין שמתקיים בין בני זוג, הכלל הוא שזה שנוסע יוצר בכך חוב אצל זה שנשאר לנהל את הבית ובני הבית לבדו. אבל יש מקרה אחד בו דווקא מרחמים יותר על הנוסע – כאשר הוא משמש מורה מלווה לטיול שנתי של תלמידי בי"ס. עצם עריכת החשבונות הזאת, המינורית לכאורה, היא אשר משקפת היטב איזה דבר ענק עושה בכך המורה, ובוז ...

קרא עוד »

מסע וכיף לי 2

    אחרי שהוקלט אותו ראיון רדיו, נשארתי מלאה במלים וכשהגעתי הביתה שפכתי אותן במעין גל אחד חזק על המסך. בכתיבה התמקדתי בעוולות (הקטנות יחסית אבל לא קלות) שחוות עולים מארצות מערב שלרוב אינן זוכות להכרה. שלחתי לעיתון הארץ אם בציפייה שהוא לא יתקבל לפרסום והופתעתי. הוא יצא לאור הבוקר. נראה לי שלא מקובל להודות בכך אבל בכל זאת אודה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר