הורות

על פרידות והפרדות: מסע משפחתי לדרום אפריקה

נסענו לדרום אפריקה, אישי ואני והילדים, כי הבן הגדול אמור להתגייס באביב ואחר-כך, מן הסתם, לא נוכל לנסוע כל המשפחה ביחד לכמה זמן. אבל גם נסענו על-מנת להיות עם חמותי. היא מצדה החליטה להקדים ולערוך את טקס גילוי המצבה עבור חמי בזמן שאנחנו שם. מזה עשור לא ביקרתי בדרום אפריקה ולא ידעתי למה לצפות. כשנחתנו בשדה התעופה ביוהנסבורג, חצי ציפיתי ...

קרא עוד »

לב חדש

כחלק משנת החינוך הביתי של בתנו, היא התנדבה עם קבוצה של ילדים עם סינדרום דאון ונקשרה אליהם מאד והם אליה. אתמול, כשהגיעה, כך סיפרה לי, ניגש אחד הילדים אליה בחיבוק ענק. "אמא," היא ניסתה שאבין, "לקבל חיבוק מהילד הזה זה כמו לקבל לב נוסף." אחר-כך היא הוסיפה: "אשרי ההורים שלו." אשרי גם אנו.

קרא עוד »

פוסט נוסף לסיום הלימודים

מסיבת הסיום של כיתה ב' היתה בעצם מסיבת סיום ספר בראשית. מכל מסיבות הסיום שנכחתי בהן, זו היתה הקסומה מכל. הילדים עמדו על הבמה ושרו בקולם עצמם – בלי טייפ שלא נותן לך לשמוע אותם. הם שרו רשומות של שמות, מאדם הראשון ועד דוד מלך ישראל. הם שרו שמם של ספרי התנ"ך, מבראשית עד דברי הימים. והם דיקלמו פסוקים, בפתיח ...

קרא עוד »

חי בסרט

בתנו עושה הומסקולינג השנה. החלטנו לעשות ימי ב' בבוקר, בוקר סרטים. חבשתי שזה רעיון טוב שהיא תכיר כל מיני סרטים קלאסיים שמהווים חלק מן התרבות שלנו. זאת אומרת, שראינו בילדות שלנו. אבל פתאום אני מוצאת את עצמי מתמלאת בספקות. בסרטים, הרי, רוב הזמן האנדרדוג מנצח. זאת אומרת, רק בסרטים.

קרא עוד »

התמודדות

אישי נסע לדרום אפריקה כדי להיות קצת עם אמו ולתת לה תמיכה. הבנתי את הצורך שלו לנסוע אבל היה לי גם קשה עם זה, אני מודה (כזכור, הוא נסע די הרבה בחדשים האחרונים). בארוחת ערב, גם בן האחד-עשרה אמר כמה קשה לו שאבא נסע עוד פעם ושהוא מבין שסבתא שלו זקוקה לו "אבל ארבע ימים? זה כל כך מעט…" כמה ...

קרא עוד »

עניין של הגדרה

הבנים התווכחו ביניהם על המשמעות של להיות "בלתי נראה" (invisible) וראיתי שהגדול מתוסכל מהקטן, שנאלץ להסביר את עצמו כמה פעמים עד שהגיע למשפט הזה: "כשבן אדם מת הוא נהיה בלתי נראה." בכך בא הדיון על סיומו. מה תוכלו לומר מול אמירה כזאת?

קרא עוד »

ילדים להעריך

החיים שלנו השתנו בחדשים האחרונים, מכל מיני סיבות, ואחת ההשלכות היא ירידה במספר המשתתפים ב"ארוחת הערב המשפחתית" היומית. בעצם, לא פעם, יוצא שאנחנו שלושה: שני הבנים הקטנים ואני. אני זוכרת בתור ילדה שמדי פעם, אבא שלי היה נשאר מאוחר בעבודה ואמא היתה יושבת אתנו כשהיינו אוכלים. יושבת אבל לא אוכלת. לאכילה היא היתה מחכה עד שאבא יחזור והם היו אוכלים ...

קרא עוד »

ילד עם ערכים

בן השבע שלנו נהנה מדי פעם להוציא מהמגירה שלו כל מיני חפצים מימי קדם ולהתבונן בהם, למשל, אלבום תמונות מצ'וקמק מגן שלוש. "הנה תמונה ממש טובה," הוא מכריז בכניסתו אל המטבח ומצביע על התצלום שנבחר בתור עטיפה לאלבום כולו. מדובר בתצלום קבוצתי שאחותו הגדולה הציעה לא פעם לזרוק לפח – כל הילדים עומדים בשורות ומחייכים למצלמה, כולם חוץ מן הנסיך ...

קרא עוד »

החלום ושברו 1

במהלך ארוחת הערב שהתיישבתי לאכול יחד עם שני הבנים הצעירים, הצהיר הקטן מביניהם כי "רוב החלומות לא מתגשמים." הילד כולו בן שבע. חשבתי שיש כאן משהו שאינני מבינה. שאלתי אותו לאיזה סוג של חלום הוא מתכוון? תהיתי, לדוגמא, אם לנגד עיניו לא נמצאים מסוג החלומות שחולמים בלילה. אבל הוא אמר בדיוק את מה שאני חשבתי שהוא אמר: "אני, נגיד, חולם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר