כאשר אני גדלתי התייחסו הורי אל ההליכה לבית ספר כדבר מעין קדוש. אסור היה לנו להפסיד יום לימודים סתם. אפילו אם נקבע לנו טור לרופא שיניים למשל אימי הייתה לוקחת אותנו לבית הספר בבוקר, אוספת אותנו לרופא בהמשך ואחר-כך מחזירה אותנו לשם כדי לגמור את היום. אני קצת סטיתי מהדרך האמורה. מדי פעם אני מזהה אצל אחד מילדי נקודת ...

          בשלב מסוים בחיים שלי הגעתי להחלטה ללכת לבקר ביד ושם רק בימי צום ולא רק כדי לא לזכור ולא להרגיש את הצום אלא ההפך כדי לא לסיים את הטיול בכוס קפה ומשהו מתוק ובזה נגמר העניין. עד היום קשה לי המעבר הזה בין העיסוק במשהו טרגי ונורא ואיום שקרה בסופו של דבר למישהו אחר לבין המשך ההתעסקות ...

    לפעמים בלילה אני מרגישה כאילו אני באמצע לראות מחזה מעניין או להשתתף בו כשפתאום מופיעים שני גברים בחליפות כהות ואוחזים בי משני הצדדים מתחת לכתף ואומרים גבירתי את נדרשת ללוות אותנו ואני … אני… אני … מנסה לומר… רק … רק … רג … ע … ע … ופתאום יש שם ילדה קטנה ולאט לאט חוזר אלי מי אני ...

    הולכת לישון עייפה. קמה עייפה. תחפשו את ההבדל.    

    http://www.chrisjordan.com/current_set2.php  

  היום בכניסה לאוניברסיטה שאל אותי השומר מבלי לחכות לתשובה יש לך נשק? ובעודי עוברת אותו מלמלתי לא. לפחות לא את סוג הנשק שאתה מחפש. יש לי את הפה. אתם רואים, מדי פעם אני כן מצליחה לומר דבר חכם בזמן אמת.

      בתי בת הארבע סובלת מנזלת בלתי פוסקת והיום כבר לא התאפקתי וחילקתי איתה את תחושת הבטן שלי. אמרתי לה שאני בטוחה שאם נלך לרופאה לשאול מה ניתן לעשות בהקשר זה היא תאמר לנו שיש להימנע מאכילת יתר של ממתקים. מיד לאחר שסיימתי לומר את הדברים כבר הצטערתי עליהם ופחדתי שעצם הרעיון יוציא אותה מדעתה. בפועל כל מה ...

(קיבלתי במייל ושומרת לי/לכן כאן לתזכורת.) ישבנו, אתה ואני, על הכיסאות הקטנים בכניסה לכיתה שלך, וחיכינו לתורנו ליד הדלת הסגורה, שומעים שברי מלמולים מהשיחה של המורה עם ההורים של הילדה שלפניך. הושטתי את היד ואספתי אותך לתוך החיבוק שלי, סתם ככה, ופתאום הרגשתי שזה לא כמו תמיד. משהו היה אחרת. אתה, ילד שלי, שתמיד מתכרבל לי בתוך החיבוק בהתמסרות מתמוססת, ...

      לעולם אל תתנו לי לומר שלא הקרבתי מספיק עבור ילדי. הרי לקחתי אותם לחוגי מוסיקה לקטנטנים. הדבר כרוך בלבישת חיוך ניכר ושהייה ממושכת בחדר אטום יחד עם מספר ילדים ואמהותיהן באותו מצב אלא שלפחות חלק מהן, במיוחד האמהות לילד אחד שבכלל צעיר מדי לחוג כזה, נראות כאילו הן נהנות באמת. לכל הפחות, הן מתלהבות הרבה.  מניסיוני, מעט ...

      אבי איבד את אביו כשהיה בשנות השלושים לחייו, ואת אמו כשהיה בשנות החמישים לחייו, ואת אחותו הגדולה, היחידה כשהיה כבן שישים. אחרי הלוויה שלה, משחזרנו הביתה, אני זוכרת היטב אותו אומר, "עכשיו אני יתום."  הזיכרון ברור לי כל כך כי אני נדהמתי לשמוע את הדברים באותו רגע. הרי לעולם לא היו לו יחסים קרובים במיוחד עם אחותו. ...