בעניין הציפיות של אבי מבנותיו, אני מודה שאמרתי שאחת מהן היתה "להתחתן במסגרת הדת." אולם הכלל הזה מעולם לא נאמר במילים אלא היה חי איתנו מתחת לפני השטח כמובן מאליו. אבי דווקא נורא אהב לספר את הבדיחה הבא: "דרינג דרינג, דרינג דרינג, הלו …. כן בוודאי אתה יכול להתחתן עם בתי. עם מי אני מדבר בבקשה?"

  האמת היא, וזאת דעתי בלבד, לא יצא לכולם כל כך רע מן הסיפור הזה. הורי הרי קיבלו במקום בן שש בנות מסורות ואנחנו? הנה לפחות הטייק שלי (שונה כמובן מזה של אחיותי ובכל זאת):   איני אומרת שקל לסחוב איתך הידיעה שכל סוד קיומך נעוץ ברצון להוליד בן ומכאן היותך כישלון במהות. יחד עם זאת, לעולם לא הרגשתי שהורי ...

    מחר הבטחתי לקחת את הקטנים לפארק אחרי הגן. בצהרי היום זה עשוי להיות רק אנחנו שם. אני עושה את זה מדי פעם, לא כמו עם הילד הראשון, אך עדיין. ואני מניחה שביום מן הימים כשיבקשו ממני לספר על הילדות שלהם, אספר גם על כל הזמן שבילינו ביחד שם.   לפעמים, כשאני מוצאת את עצמי מתעטפת בצל עצי האורן ...

    בראש השנה פקדנו בית כנסת בקרבת הוריי. המבנה לא נועד להיות בית כנסת מלכתחילה וזאת כנראה הסיבה לכך שהיה כל כך נוח לשימוש. מקדימה ישבו הנשים ליד ולא בגביהם של הגברים. מאחור היה איזה מרחב לא מוגדר בו הסתובבו הילדים הקטנים בליווי ההורה התורן.   כשאני הייתי אותו הורה היה לי פנאי להקשיב לשיחות של האבות והאמהות האחרים ...

      לפני כמה ימים שמתי לב שאחד הענפים של עץ התות הצומח ליד ביתנו מנסה להיכנס דרך החלון של חדר העבודה שלנו. בלילות שניצבתי מול המחשב התחלתי לשמוע אותו לוחש לו לוחש לי שם ליד התריס.  הייתי בטוחה שהוא בא אלי לבקש עזרה. הרי הוא יודע שאני בין היחידים שניסו להציל את העצים שמסביב לבניין שלנו משכיננו-שונאי-העצים, ושהוא ...

      כבר מזמן אומרים לי שנה טובה שנה טובה מכל עבר ולא יכולתי לחשוב על זה. ראש השנה. כל כך כבד המחשבה. פתאום הרבה אנשים שלא הספיקו במשך השנה מתחילים למות. וכל העניין הזה של החשבון נפש. זה לא שאין לי על מה לכפר, וברור שיש לי מטלות חדשות לקחת על עצמי לשנה הבאה. רק אין לי זמן ...

הערב השתתפתי בישיבת סיעור מוחות של עמותת נשים לגופן. הארגון הצעיר יחסית עוסק בקידום בריאות נשים והישיבה עסקה במציאת הדרכים הכי טובות לעשות כן. היינו כשמונה נשים. את רובן לא הכרתי קודם. היינו שונות גם, אחת מהשנייה, לפי העיסוקים שלנו, ההופעה שלנו, הגיל שלנו, ההשקפות שלנו, המחשבות שלנו. שעתיים לפחות דיברנו, העברנו רעיונות אחת מהשנייה ובחזרה. בנינו אחת על השנייה. ...

  יש אנשים שמרוב עצים לא רואים את היער, ויש אנשים שלא רואים את העצים אפילו, אלא רק לכלוך. ורובם גרים בבניין שלנו. פעם הצעתי לשכן שנבקש מהמנקה לנקות יותר בעונת התותים והשלכת. הוא ענה לי, אוי באמת. כן באמת, יש עוד אנשים המשייכים את עצמם לציבור הנאור אך אינם רואים את הצל, ואת היופי, ואת גלגול העונות. וגם לא ...

היום שמתי לב שמכל הפוסטים שלי במסגרת הבלוג הזה, נהיה אחד פופולארי ביותר — "על ציצים ומסטיקים". מסתבר שבבלוגים כמו בחיים אין דבר שמוכר כמו ציצים. וגם מסטיקים, כמובן.     נ.ב. מעינן לענין באותו ענין, ראו את הלינק לפסלו של האמן הסיני שו יונג, "באיזה גודל אנחנו רוצים את השדיים שלנו", שבו מוצמדים שדיים בקוטר כשני מטרים (בתמונה) לבובת ברבי. ...

      מדי פעם אני מצליחה להחזיק בידיים תפוח עץ ולשבור אותו לשתי חציים. האמת, זה לא כזה ביג דיל – צריכים רק לדעת איך להחזיק את התפוח – אבל זה עושה על אנשים רושם גדול. ברגעים מרגשים אלה, בני משפחתי נוטים לומר שיש לי את הידיים של אמא שלי. זוהי מחמאה גדולה. בימיה הטובים יותר, אימי ידעה לא ...