השבוע, ימים ולילות, ניהלנו משא ומתן משפחתי בדבר ניסוח הכיתוב על המציבה. מתברר שזו משימה קשה, לתמצת חיי אדם לכמה מילות מפתח שאחר-כך ייחרתו באבן לעולמי עד. לפחות במקרה הנוכחי הכל נעשה מתוך אהבה רבה ובסופו של דבר עיקר הקושי נסב על השאלה מה להשאיר בחוץ מרוב דברים טובים שרצינו לציין שם. אבל התהליך גרם לי לחשוב ...

זהו, סיימתי. אחרי מה שקרה לאימי, ועוד הוצבתי כנציגת הבנות במתן ההספד, ובהמשך גם התיישבתי להעלות אותו על הכתוב, תהיתי מדוע אנו מחכים לכך שאנשים מתים. הרי בכך הם מפספסים כל הדברים היפים שאומרים עליהם. אז גמרתי בדעתי לכתוב הספד לאבי. זאת אומרת, לא ממש הספד, אלא מעין מכתב תודה מסכם. וזהו, סיימתי. עכשיו כל מה שצריך זה למצוא את ...

מדי פעם ליד השולחן אימי היתה מפתיעה את עצמה – תראו איך אני אוכלת ולא רק אוכלת אלא גם אוהבת את המזון ההוא וההוא למרות שבתור ילדה שנאתי אותו שנאת נפש. לי זה אף פעם לא קרה. בגן שלי, למשל, היו מגישים ארוחה חמה ואיתה תנאי שמותר להשאיר על הצלחת רק מאכל אחד. בהמשך, נאלצתי לאכול סלק בעל כורחי ולאורך ...

בין המכתבים מאימי מצאתי אחד שדיבר אלי במיוחד. הוא פונה דווקא אל כולנו – dearest everyone — וכולו עמוד וחצי, אך לדעתי טמון בו לקח גדול. ככל הנראה, מדובר בימים ספורים לאחר חזרת הוריי מאחד הביקורים שלהם בארץ והמכתב מתחיל עם כל הכוונות הטובות – להודות לכל אחת ואחד מאיתנו באופן אישי ומפורט. הוא ממשיך בהודאה שלא תמיד תנאי החיים ...

אימי היתה חולה זמן רב, כולל שמונת השנים האחרונות בהן התקיימה ללא יכולת דיבור. פעמים רבות כל כך איבדנו אותה עד שאחותי ציפתה שכלל לא נבכה בלוויה אבל היא טעתה. באופן מפתיע השבעה השיבה לנו את אמא. העלנו והחלפנו זיכרונות שונות ומשותפות, הבטנו בתמונות מוכרות ומוטמנות, והקראנו מכתביה. עיקר המכתבים היא שלחה בעשרת השנים בהן היא ואבי חיו לבדם בדרום ...

  אחרי שאיבדה את אחותה האהובה, אימי סיפרה לי שהיא מרגישה אותה בסביבתה וגם מדברת איתה. הצטערתי שזה לא קרה לי עם אימי עליה השלום.   באחד הימים הראשונים לשבעה אמר לי העוזר הפיליפיני של אבי כי בלילה ראה את אימי וגם שמע אותה מפשפשת בארון. אחר כך הוא סיפר כי בפיליפינים נהוג לשרוף את חפצי המנוח מיד לאחר הפטירה ...

    אבי אבי נפטר באב, ביוהנסבורג, עיר מגוריו. אולם ב"ב העלו את עצמותיו ארצה והוא נקבר בירושלים, בחלקה החסידית של הר המנוחות –   איש ישר יראה ה' חסיד וענו מחסידי גור רוחו ונפשו לה' לעמו ולארצו התגורר ביוהנסבורג ולבו בירושלים עלה ארצה פעמיים בשנה להסתופף בצל רבו השאיר דור ישרים יבורך ר' יהודה ליביש ב"ר יעקב ז"ל מורגנשטרן ...

  איבדתי את אימי היקרה מכל. בוקר כ"ח בתשרי התשע"ב הלכה לעולמה, שלושה שבועות אחרי דודי, אישה של אחותה, אשר נפטר ביארצייט של אימה, אשר חל שבוע אחרי היארצייט של אחותה, באלול. אביה נפטר באב, והוא נקבר בבית הקרבות היהודי ביוהנסבורג שם נקברים אישתו, בתו הבכורה וגם בעלה. אימי נפטרה בירושלים והובאה למנוחות בהר המנוחות, ליד אבי אבי ואימו. נמצאה, במימד הזמן ...

אני עובדת בלי סוף ולא מפסיקה להתלונן על כמה כואבות לי הידיים. עד ששאל אותי בני, אמא, מה שווה לך כל העבודה הזאת אם בסוף הולכות לך הידיים. שתקתי הרבה זמן בעקבות השאלה שלו. מה יכולתי להגיד לו. אמרתי לו אתה צודק בני, מה זה שווה. ופניתי חזרה למחשב.

בעצם, יש איזה זמן שתמיד, אבל תמיד, או לפחות כמעט תמיד, אני קורעת, בוערת, מתפוצצת לכתוב – בשבת.