לא, הגברת פיאף, שלא כמוך, לא זכיתי, לא הצלחתי, לא הגעתי, למקום בו ניתן לומר לא, איני מתחרטת עוד לא, הגברת פיאף.

הבנים חזרו מבצפר. כרגיל, שמעתי אותם עולים במדרגות הבית צוהלים, צוחקים, ספק-רבים, והם נכנסו לבית באותה צורה, במעין גוש. לאחר כמה דקות, הצהיר בן השמונה שהוא מאד רוצה לצייר על חולצה ואיפה יש לנו חולצה עליה יוכל לצייר. לשם שינוי, מצאתי אחת ואילו הילד מסר את הטוש לאחיו הגדול כדי שזה יצייר עבורו. בשלב מסוים, שמעתי את הקטן מחמיא לאחיו ...

המפקד של הבן הגדול בא לביקור. די התרגשנו לקראת האירוע. עשיתי כלים וסידרנו את הבית. הייתי באמצע למלא כריכים כשהוא הגיע, מוקדם בבוקר, על-מנת להתרשם מהמקום. הוא שאל אותנו אם יש לנו שאלות וניסינו לחשוב על כמה. דווקא אחרי שעזב הרגשתי רגליים מג'לי ודמעות בקצה הלב. חשופה, אפשר לומר. אחר כך שמתי לב שגם החולצה שלבשתי היתה הפוכה, עם הפנים ...

בשעה טובה, התחתנה אחיינית נוספת. בחיר לבה מעדות המזרח. לא הייתי שמה לב לכך לולא פנתה אליו אחת הדודות, כשהתיישבנו לחופה, בשאלה: "מאיזה עדה הכלה?" לא היה לי מושג מה לענות. לא יפה להגיד לה, מאמי, אין עדות אצל האשכנזים. רציתי לספר שאנחנו "אפרו-ישראלים" אבל בסוף אמרתי שהיא מהעדה הדרום אפריקאית. בהתחלה זה נתן לי סיפוק, להגיד "העדה הדרום אפריקאית", ...

בשעה טובה, הוזמנו לחתונה של אחיינית שלנו. מי שראה את סצנת הפתיחה של הסרט "ארבע חתונות ולוויה" יבין מה התרחש כאן לקראת האירוע. הצילו! מה ללבוש? בסוף, בהתאם לעצת בן זוגי, לבשתי חצאית שחורה וחולצה שקניתי לשמחת בת המצווה של הבת הגדולה, כיום שמיניסטית. היא, מצדה, לבשה שמלה משלי, אותה לבשתי לחתונה של האחיינית הראשונה במשפחה להתחתן, לפני איזה עשור ...

ליוויתי את בן השמונה לחוג טניס ועברנו כמה חתולים בדרך. הוא מתעניין בחתולים לאחרונה ואף התחיל לעשות מיאו. "את יודעת מה, אתמול ניהלתי שיחה שלמה עם חתול", כך הוא סיפר לי באחד הטיולים שלנו, ומיד הוסיף, "לא נראה לי שהוא הבין מילה ממה שאמרתי."   פעם אחרת הצהיר הילד, "זה כל כך מטומטם שהם רבים על אישה," — כשהכוונה שלו ...

הבן התקשר לומר הלו מן הצד השני. איך זה מרגיש? שאלתי והוא ענה שזה מוזר – הוא השתמש במונח הלועזי weird. אני פשוט חייב לא לחשוב על העתיד שלי, הוא הוסיף וניסיתי לתאר לעצמי איך זה, להבין פתאום שאתה נעול במסגרת לזמן שמרגיש אין-סוף. איך אפשר לענות לתחושה כזאת, להקל עליה, לא היה לי מושג. אמרתי לו שכשהייתי בהריון, עם ...

את הימים האחרונים, בילינו בהכנות לטקס מעבר שלנו –  הגיוס של הבן הבכור. לקראת האירוע, חתן השמחה החליט לספר את עצמו. אבל הוא עשה כן עם מכונת גילוח דרום אפריקאית, ויצא מזה בלי שיער בכלל. כעת נותרה השאלה איך להדביק את הכיפה לראש, כלומר, מבלי להזדקק לסיכת בטחון.   השכם בבוקר למחרת, פגשתי את הפתרון בו בחר הבן, בצורת כיפה ...

מזמן לא כתבתי, כלומר כאן. בינתיים כתבתי ספר ומאמר ונראה מה ייצא מזה. אני אפופה מרוב חדשי עבודה בלי אוויר. גם שנת האבל מאחורינו ב"ה. זוגתי היקר שמר את הרגע של שמיעת מוזיקה לאוטו עם הבנים בדרך לבית ספר. "מה שמת?" שאלתי אותו. "QUEEN," הוא ענה, “Another one bites the dust”. מתאים!

פתק שנכתב ב-1922 בידי הפיזיקאי הנודע אלברט איינשטיין, שבו כתב את התיאוריה שלו בנוגע לחיים מאושרים, נמכר במכירה פומבית בירושלים תמורת סכום עתק של 1.56 מיליון דולר – פי 300 מהמחיר שהוערך שישולם. בפתק כתוב: "חיים שקטים וצנועים מביאים יותר אושר ממרדף אחרי הצלחה שכרוך באי-שקט תמידי". אם אינני טועה, הנה בפנינו הגדרה חדשה למונח "אירוניה."