"גם מחר לובשים כחול-לבן?" שאלה הבת הקטנה. "מה פתאום," ענתה הגדולה בקול המורתי שלה, "מחר זה יום העצמאות. ע-צ-מ-א-ו-ת, את מבינה? מחר את יכולה ללבוש מה שאת רוצה!" וואוו, איזו מחשבה יפה: "תתלבשו איך שאתם רוצים – כאן זה ישראל!"  

  אמרתי שמתאים לי תמרור העצור השבועי המכריח אותי לנתק את המחשב וכו' בעל כורחי לפני כניסת השבת. אבל שתבינו – ותרגישו חופשיים להניח שהסיבה לכך נעוצה ברמת הרוחניות שלי או העדרה – שבכל הקשור למחשבות טורדניות, עדיין לא למדתי איך לכבות אותן לקראת בואו ולאורכו של יום המנוחה והשמחה וכן גם לאחר מכן. בעת הזאת מדובר בגילוי דעות של ...

  בסדר, בסדר, שיקרתי. קצת. זאת אומרת, הגזמתי. אם אמרתי שכל יום שישי הוא רק שורה ארוכה של הכנות לשבת זה לא לגמרי נכון, שהרי התברכתי בבן זוג שככל יכולתו לוקח על עצמו את רוב המטלות ובכל הזדמנות אפשרית משחרר אותי, לא, מגרש אותי אל תוך חדר העבודה. אבל אל תחשבו שהדבר מקל על קבלת השבת. אדרבא, בדיוק כשהיא מתקרבת ...

    פסח אמנם עבר בשלום ולא יכולתי להתפלל ליותר מזה. רק סליחה שטרם הספקתי להתנצל בפניכם על כך שפשוט לא הספקתי לאחל לכולם בזמן חג שמח. תראו, אם אי פעם אני ובן זוגי שוקלים להיות חילונים זה ביום שישי. כל שבוע אותו דבר. להטביע יום שלם בהכנות וסידורים ובישולים וניקיונות, אפשר להשתגע מזה. והשבוע-פלוס הזה שלפני פסח? הוא כמו ...

  עונת העלייה ברגל לחנות הספר הגיעה וכך גם לקח בן-זוגי את הבן הקטן. בטרם ידע מה עומד לקרות לו, קפץ הילד במרץ אל תוך הכיסא מול המראה ואילו הספרית, שקצת נבהלה מן העניין, אמרה לו בתגובה כמה הוא חמוד. "אני לא חמוד," הוא השיב לה בכעס מה, "אני צפרדע!"          הנה בפניכם עוד המחשה לטענה המרכזית שלי לפיה ככל שהם ...

        (פוסט אחרון מתוך 4,מבלי שהתכוונתי לכך מלכתחילה אבל אולי עשכיו סוף-סוף אוכל לישון!) פעם שאלתי את בתי מדוע היא מפחדת להסתובב בבית בלילה בלי ליווי והיא השיבה לי עם רשימה מרשימה של חיות רעות — מאחורי הספא בסלון יש דובים, מתחת למיטה תנינים, בחדר למטה אריות, בחדר ליד גם מפלצות, וכן הלאה. לעומת זאת, עבורי, שדווקא ...

            אחר-כך, כשגדלנו, ואף אני הצטרפתי אל אחיותיי בארץ הקודש והייתי באה לבקר את הוריי ביוהנסבורג רק פעם בשנה, גיליתי שאבי התחיל לקנות יומיום לחם וחלב לארוחת בוקר בחזרה מבית הכנסת. הוא היה עוצר את מכוניתו ונכנס לכל מיני מרכולים מפוקפקים, גדושים בגברים שחורים משחקים קלפים בתוך עננים של עשן ובירה, בוחר לו את מה ...

  בהמשך לפוסט הקודם   זה לא נכון לומר כי אבי מעולם לא עשה קניות לבית. פעם בשנה, בימי הקיץ הנעימים, כשהיינו נוסעים לכפר נופש לחופשה משפחתית, הוא היה נכנס עם אחד מאיתנו לחנות המקומית עם הריחות המאפיינות שלה, של ים, של זרות, ושל כל מיני מוצרים בלתי מוכרים. במקרים אלה נהג אבי להתפלא ממחירם הגבוה של מצרכים בסיסיים ובה ...

      בעניין חלוקת התפקידים של ניהול הבית והמשפחה, ניתן להצביע על כשלושה שבן זוגי אף פעם לא עושה: אינו יולד, אינו מניק, ואינו סורק את שיער הילדים עבור כינים. הדבר שונה מאד מהבית בו אני גדלתי, בדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד (אם כי, ממה שאני רואה, מעט השתנה מאז בדרום אפריקה של היום). במציאות עגומה זאת, מה שהמשרתות ...

גלגל התורנות הביא אותנו שוב אל בית הוריי לשבת רק שהפעם ביקש אחיין גם לשון שם אולם הוא היה אמור להגיע מאוחר ולכן בן-זוגי סידר לו את המיטה לפני שהוא עצמו הלך לישון. בבוקר אמר לי האחיין כמה שמח כשחזר למקום עייף ומותש למצוא מיטה מוכנה ומזמינה. "מי עשה את זה?" שאל, וסיפרתי לו, והוא ענה, "איזה גבר!" על רקע ...