כל פלאי היקום נאחזים כעת בין עשר האצבעות הארוכות והדקיקות האלה שעד לא מזמן דגדגו אותי מבפנים. ידנו מלאות ברכות, לבנו בהכרת תודה. תודה גם לתמיכה שלכם. אומי.       

        בעקבות ההערה של מירי לפוסט הקודם:   כמה מילים על ביטוי "אנחנו בהריון." הוא מעצבן הרבה אנשים ובעיקר נשים, בנימה של תראה חמוד, הכל טוב ויפה עם השוויון המגדרי הזה, אבל אני ורק אני זאת שצריכה לעבור את הבחילות, הבדיקות, ההקאות, כאבי השרירים, והצרבת שלא לדבר על הצירים, חתך החיץ, התפרים והשדיים הנפוחות ועוד לא שמעת ...

בעקבות הפוסט הקודם שלי, והדברים שנאמרו שם בצחוק, העירה סבינה נקודה רצינית ומחרידה ששווה פוסט בפני עצמו לכל הפחות. הנה, אם כן: עוד הדגרה להריון: תקופה בה אינך צריכה להצדיק את קיומך.

להיות בהריון זה כמו להסתובב כל היום מחופשת לציצי.

היום ראיתי בחנות ארגז ענק של אוכל דיאטטי — לכלבים!

    ישנה אישה, שהיא כנראה "לא לגמרי בסדר", שמתהלכת בשכונה שלנו לאט לאט. אני יודעת שהיא "לא לגמרי בסדר" כי היא הולכת לאט לאט. אתם מבינים לאן הגענו? אישה הולכת לאט לאט ומיד אנו מסיקים שהיא "לא לגמרי בסדר".    

  "Coconut"   by Paul Hostovsky  Bear with me I want to tell you something about happiness it's hard to get at but the thing is I wasn't looking I was looking somewhere else when my son found it in the fruit section and came running holding it out in his small hands asking me what it was and could we ...

    שוב שבת בבית ההורים. בצהריים עברנו על כל מיני תמונות ישנות, חופשות, אירועים משפחתיים, טיול לגן החיות. אחת התמונות לקחתי לעצמי, מבלי אפילו לבקש את רשות אחיותיי. הנחתי שלא יהיה להן איכפת. הרי כאן תמונה סתמית של מספר אורחים מסביב לשולחן ערוך אבל בפינה ראיתי אמא שלי מרימה אותי על הידיים. אני כבת חמש והגב שלי אלי אבל ...

    הדבר שמפחיד אותי יותר מכל הוא שישתבש עלי דעתי. כך היה אבי אומר עוד בימים כשהחל לראות את הזקנה מתקרבת אליו. ואילו אני ברגעים אלה הייתי חושבת לעצמי, אולי דווקא ההפך עדיף, שלא נדע מה עלה בגורלנו. אוי שלא נדע. שלא נדע.    

סבתא וסבא רואים אותנו? שאלה אותי בתי הערב באמבטיה. אנחנו לא יודעים, עניתי לה בכנות, וגם לא אם הם שומעים. האמת, לפעמים, כשאני מקרבת את פניי אל פני אבי, ושואלת אותו מה שלומך, אני כמעט בטוחה שאני רואה אותו מגלגל את עיניו, כפי שתמיד היה עושה, ספק מתוך סרבנות עיקשת לחשוב על עצמו במונחים של רחמים עצמיים, ספק בכדי להסתיר ...