בימים אלה נאלץ הבן הגדול לקבל כמה החלטות בקשר ל"קריירה" שלו (כולו בן חמש עשרה) במוסיקה. בערב שוחחנו על כך והוא סיפר לי מה הוא חושב לעשות ומיד לאחר מכן העלה את הדימוי הבא: "אני רואה את עצמי יושב עם הילדים או הנכדים שלי (בע"ה) ואומר להם, 'ילדים, שתדעו לכם, זאת היתה טעות חיי.'" בהמשך הוא אף הוסיף, "ואת יודעת ...

דוברי אנגלית אומרים לאבלים "I wish you long life" בשבעה וגם ביארצייט. אמנם, איחולי חיים ארוכים כלשהם, ללא הסתייגות, לאו דווקא ברכה הם. אבל איכשהו הצליח הביטוי להימנע משרידי הציניות כמו אלה שנדבקו לביטוי המקומי "שתהיה בריא." הוא חסר לי.

בין השבעה עבור אימי לשבעה עבור אבי, שמתי לב להתפתחות שהתרחשה בברכת מבקרי התנחומים. בשבעה הראשונה השתלטה "המקום ינחם אתכם…" אבל בשבעה השנייה התגלתה נטייה ברורה להדביק אליה בסוף "שלא תדעו עוד צער." כשחושבים על זה, "שלא תדעו עוד צער" היא מסוג הברכות שעושות טובה יותר לאומרן מאשר לשומען, הרי יש רק דרך אחת וודאית לחיות ללא צער והיא למות. ליתר ...

   קחו את הדוגמא הבאה. כשהייתי בין תואר שני ושלישי, נסעתי לאמריקה כדי להיבחן לקראת קבלת "תעודה ב(מה שכונה אז) לימודי נשים." זאת היתה מסוג הנסיעות שבהן את במטוס יותר שעות מאשר על הקרקע. בתוך כך, החלטתי לקפוץ לומר שלום לפרופסור אחת שלי, שהיתה חדשה יחסית לפקולטה כשלמדתי שם ושהיתה אז גם מאד נחמדה. חיכיתי בפרוזדור ליד דלת משרדה, ממנה ...

   על-סמך הנתונים האישיים הבאים הגעתי למסקנה שלא שווה לי לחפש את דרכי במסלול העינויים שעשוי במקרה הטוב והנדיר להוביל לתקן באקדמיה: אני אישה (1) ; אני פמיניסטית (2) ; אני אם לחמישה (ב"ה) (3) ; אני פמיניסטית (4) ;אין לי אמא שאולי היתה יכולה להקל קצת בקשר לנתונים המוזכרים לעיל ; אין לי אבא שהוא פרופסור; אני מבוגרת מדי לצורכי ...

  לפעמים קורה שהילדים נעלמים אל תוך עולם פרי דמיונם ואני נשארת כאן ומתבוננת בהן ומתענגת מכל דקה יקרה. זה מרגיש כקסם ואני עשויה למצוא את עצמי מתהלכת בבית על קצה האצבעות בניסיון למנוע ממנו להתפוגג. להזכיר להם שיש שיעורים לגמור למחר לא בא בחשבון. הבעיה היא שאני יודעת שמישהו יקבל על כך על הראש בבה ביום. רגע, יש לי ...

אני שומעת את ההערות הנזרקות מדי פעם לחלל האוויר בדבר הדחייה המתמשכת של המוסיקה המזרחית והסירוב להכיר בה כמוסיקה ישראלית גרידא ואני יכולה להבין את הכאב. אני חושבת שבתגובה צריך לאסור על האכילה הכללית של בורקס, חומוס ופיתה, זיתים, חלבה ומלפפונים חמוצים במלח. יעני, עסקת חבילה. לא תקבלו את המוסיקה, תואכלו גפילטע פיש, צימס ובורשט – איכס!

  אני נוטה לוותר לאנשים, לדוגמא, אם אנחנו באים אחד מול השני בסמטא צרה, רוב הסיכויים שאאמץ את תפקיד המחכה בצד כדי לתת לאחרים לעבור. אבל אם הם לא אומרים תודה, אני מתעצבנת עליהם.  

אחרי שנים של התנסויות הגעתי למסקנה כי עדיף להתחרט על מה שלא אמרת והיית צריכה לומר מאשר על מה שלא היית צריכה לומר ואמרת.

“The dog [Doss]…walked off to play with a black beetle. The beetle was hard at work trying to roll home a great ball of dung it had been collecting all the morning; but Doss broke the ball, and ate the beetle’s hind legs, and then bit off its head. And it was all play, and no one could tell what ...