כשבני זוג עוסקים בעבודה דומה זה יכול להיות נחמד כי אפשר להתייעץ אחד עם השני וכן להתלונן ולקטר וזה הדדי. במקרה שלנו מדובר בהוראה ובאשר לקיטורים השכיחים, אז פעמים רבות, יש אדם אחד בכיתה שמפריש שליליות, כמו ציניות, יהירות, שיפוטיות, תוקפנות, וכיו"ב אי-נעימיות. האתגר במצבים כאלה הוא לא לתת לאותו אדם להשתלט, לא רק על בני הכיתה האחרים אלא ...

  לאחרונה שמעתי שישנם אנשים המכורים לפלפל חריף. נשמע לי התמכרות מגניבה. מישהו יודע איך מתמכרים לפלפל חריף?  

בתחנה המרכזית, בתור לאוטובוס, בא אדם, ועקף את כולנו. סליחה? "אני רק יוצא לעשן," טען. "אוי", אמרתי לאוויר, "הלוואי עלי."    

השכם בבוקר שמחת תורה, על ספל קפה מדי חזק, התפלאתי לקרוא מאמר בעיתון בו נעשתה השוואה בין השגת זכות הבחירה עבור נשים לבין זכותן לרקוד עם התורה.* הרי בדיוק זיהיתי בעצמי אותה תחושה שנוחתת עלי לאחרונה ביום הבוחר: "אין לי שום רצון ללכת לשם אבל אני חייבת כי אין לזלזל ברכישת הזכות ואין להתייחס אליה כדבר מובן מאליו." אז אני ...

אני מכינה שיעור על המאבק של נשים להשגת זכות ההצבעה בארץ ישראל. בכל פעם שאני מלמדת את הנושא, אני נדהמת איך הסיפור הזה כמעט ונמחק מהזיכרון הלאומי. רבים מהסטודנטים שלי מעולם לא שמעו עליו. הפעם אני מנסה להבין את היחס שבין "שאלת היהודים" ו"שאלת הנשים" אשר עמדו שתיהן על הפרק בעולם המערבי בתקופת האמנציפציה ואילך. אני קוראת על הרצל, גם ...

היום ראיתי נחליאלי. אני יודעת שסנונית אחת אינה מבשרת את בוא האביב אולם האם נחליאלי אחת מבשרת את בוא החורף?  

"תודה רבה על הלגו," אמר הבן הקטן לסבתא וסבא שלו שהגיעו זה עתה מדרום אפריקה כדי להיות איתנו בחג. היינו כל כך גאים בו. אחר הוא עוד הוסיף חיבוק נדיב ואמר, "אפילו שקניתם לי אותו דבר כבר פעמיים."

את אחת התפילה הוביל צעיר שהוא בן למשפחה מוסיקלית וכשהוא משמש שליח ציבור הוא מוקף באחיו ואנחנו בהרמוניות המרהיבות שהם מוציאים. אבל הקול המושלם באמת הוא של האמא, אומר לי בעלי, והוא תיאר לי איך האבא נשען עם ראשו על המחיצה כדי לשמוע אותו במלואו. איזה דימוי!  

תמיד אהבתי את השירה בבית הכנסת אבל נדמה לי שעד כה התייחסתי אליה בעיקר בתור דרך להפוך את התפילה למעניינת ומהנה יותר. כעת אני מבינה את העלייה והירידה והיופי של הקולות ביחד בתור אמצעי עצמאי לעבוד את האל, כלומר, לא רק כחלק מן התפילה אלא כסוג של תפילה בפני עצמה. האסימון נפל כשבליל יום כיפור/שבת שרנו "לכה דודי" ל"הללויה" של ...

 אני אמורה לעשות עכשיו חשבון נפש אבל בעיקר אני מרגישה שאין לי זמן לחשוב אפילו. אני יודעת רק שאני מלאה בהמון המון הכרת הטוב על כל מה שיש לי ובין לבין אין אלא פחד, לעתים עד כדי שיתוק. שמתי לב שאת "גמר חתימה טובה" נוטים לקצר. נהוג לומר "חתימה טובה" אבל מדי פעם שומעים גם "גמר טוב." לא נעים.   ...