ארכיון כותב: אומי לייסנר

מה זו עבודה

    בהמשך לפוסט הקודם, אני מבקשת לחלק אתכם כאן כמה מחשבות ראשוניות, למרות שיש לי אותן כבר זמן רב:   לדעתי, כל הבעיה עם "עבודה" היא הכסף. זאת אומרת, כמו שאומרים ש"אין לערבב חברות עם כסף" כך גם צריך להיאמר בקשר לעבודה. אני יודעת, אתם תגידו לי בתגובה שזה בכלל לא מציאותי וכו' וזה נכון אבל מותר גם לחלום, ...

קרא עוד »

ונהפוך

  פורים בביה"ס והבן הגדול מתחפש למרגל או איש שב"כ … אתם יודעים, הגברים האלה שמסתובבים באירועים עם חליפה מגונדרת ומדברים אל האוזן שלהם. לכבוד האירוע הוא ליווה רובה דימוי-16M מחבר ובבוקר הבן הקטן מצא אותו וחשב שמדובר בכלל במצלמה. אז הוא הסתובב בכל הבית, הפנה את הקנה אל כל אחד מאיתנו וצווה "סיי צ'יז!" מה אני אגיד לכם? את ...

קרא עוד »

הורים וילדים

את הילדות, נראה לי, ניתן להגדיר כך: סדרה של החלטות לכאן ולכאן: לכאן – מה שהוריי עשו לי לעולם לא אעשה אני לילדיי בבוא היום, ולכאן – מה שהוריי עשו לי בוודאי שאעשה גם אני עבור ילדיי בבוא היום. וההורות מהי? אותה תקופה בה את נוכחת לדעת על איזה מן ההחלטות האלה הצלחת לשמור – לכאן ולכאן.

קרא עוד »

סערת רוחות

  בשישי בבוקר, בעודי מרחק לא קטן מן הבית, תפס אותי הגשם. מה זה גשם! סערה, רעמים, ברקים, ברד שרט אותי על פני, ואפילו מעיל לא היה לי. טוב שזה קורה מדי פעם, פגישה כזאת פנים-אל-פנים עם איתני הטבע, להזכירך בכמה את בעצם כלום.  

קרא עוד »

די מייאש

מחר יש לי מבחן, זאת אומרת, הסטודנטים שלי נבחנים עבורי. לא נעים לי מזה. בכלל אינני מסכימה עם השיטה הזאת. אני הייתי דורשת נוכחות בשיעורים עם הכנה מראש – קריאה וכו' – וזהו. ככה זה עובד באוקספורד עד כמה שאני מבינה. וככה לומדים לדעתי. השיטה כאן היא הפוכה לגמרי: לא צריך לבוא לשיעורים וכל מה שחשוב הוא הציון. אתם לא ...

קרא עוד »

ציף. ציף. ציף. ציף.

    לאחרונה קראתי בעיתון שציפורים אורבאניות בנות ימנו למדו לחקות כל מיני קולות קידמה – צופרים, אמבולנסים, אזעקות של מכוניות וכן הלאה. הלא זה נהדר! לא, באמת, תראו איזו נקמה מתוחכמת מצדו של הטבע: אנחנו הצפנו את האווירה בכל מיני רעשים מזהמים, ואילו הציפורים החמודים האלה החזירו לנו מנה אחת אפיים – מצפצפים עלינו עם הקולות הכי מצמררים ומעצבנים ...

קרא עוד »

על הנייר

נוכחתי בעיתונות השבת. הכתבה (המצוינת של מרב סגיב עליה אני ממליצה בחום*) טיפלה בנושא הכללי של זכויות יולדות ואני הייתי אחת המרואינות בה. להופעה בעיתון יש כמובן גם צד אפל, והוא יצירת וודאות קרובה שביום מן הימים יקום אדם ויעטוף דג מת — בפרצוף שלך!       * מרב סגיב, "תוצרת בית", 7 ימים, ידיעות אחרונות, 13.2.2009    

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר