ארכיון כותב: אומי לייסנר

השתקה במגוון צבעים

    ואמא שלי? קרוב לוודאי שהיא היתה מפסיקה לדבר ממיילה בשלב כלשהו. ויש להניח כי גם ללכת היא לא היתה יכולה להמשיך המון זמן. ובכל זאת, היום שבו אמי איבדה לחלוטין את היכולת ללכת או לדבר היה אותו יום בו היא חזרה מבית החולים עם מגוון כדורים צבעוניים. הכדורים האריכו את החיים שלה, אבל הוציאו מהם את אמי.   ...

קרא עוד »

רק לא לבכות

סבתא וסבא רואים אותנו? שאלה אותי בתי הערב באמבטיה. אנחנו לא יודעים, עניתי לה בכנות, וגם לא אם הם שומעים. האמת, לפעמים, כשאני מקרבת את פניי אל פני אבי, ושואלת אותו מה שלומך, אני כמעט בטוחה שאני רואה אותו מגלגל את עיניו, כפי שתמיד היה עושה, ספק מתוך סרבנות עיקשת לחשוב על עצמו במונחים של רחמים עצמיים, ספק בכדי להסתיר ...

קרא עוד »

איזה יום שמח

לרגל ביצוע שיפוצים בדירתם, מתאכסנים הוריי באחד מבתי המלון הירושלמיים. בלובי ראיתי את השלט הבא: "חגיגות 90 שנה למחלות מין ועור". 90 שנה למחלות מין ועור — סיבה למסיבה למופת, הלא כן? לקראת הצהריים החלטנו לצאת החוצה כדי שההורים ינשמו קצת אוויר. אולם בימים אלה, אין זו אלא הזמנה אישית להצטרף לרבבות של מעשנים שנוטים להצטופף מסביב לכניסות בניינים. במקרה ...

קרא עוד »

מעשה בנים סימן לאבות

          קראתי בצער על האשה שנהרגה בידי ילד בן עשר על אופניים אבל לא בתדהמה. אני עצמי נדרסתי לא מזמן על-ידי נער רכוב. (למזלי, היה שם אוטו חונה שבלם את הנפילה והציל אותי מנזקי גוף חמורים.) שיט זה כל מה ששמעתי מפי אותו רוכב בעודי עפה באוויר ורואה רק שחור בעיניים. לאחר שנחתי שאלתי אותו איך ...

קרא עוד »

לילה שמח

  כמובן, הקטע המצחיק תקראו עצוב בכל סיפור העייפות הכובשת ומשכיבה הזאת הוא כל השעות בהן אני שוכבת ושוכבת ולא מצליחה להירדם בכלל. לעניין זה ניתן כמובן להטיל את האשמה על הילדים ולהבדיל על היתושים אולם אלה המחשבות שנושכות הכי עמוק.   נ.ב. אולי אני דווקא כן אלך לאיזה שיעור תיקון ליל. לפחות כך אני מבטיחה לעצמי קצת שינה הלילה. חג שמח  

קרא עוד »

לשכב עם ספר

  בעקבות ההערה של רותפ לפוסט הקודם אצלנו, כשאחד אומר אני עולה למיטה לקרוא, השני פורץ מיד בצחוק פרוע. הרי ברור שלא יחזיק מעמד דקה. בן זוגי אף ניסה פעם לנצח את השיטה ולקח איתו למיטה בנוסף לספר גם ספל קפה חזק. זה לא עבד. הוא נרדם עוד לפני שהספיק לשתות אותו. רק לאחרונה הוא הצליח לסיים סוף-סוף עמוד 29 ...

קרא עוד »

כורסת

מצטערת שבקושי הייתי כאן לאחרונה — לחץ, לחץ, לחץ. הנה אחד הדברים שעשתה אימי שעליהם אמרתי שלעולם לא אהיה כמוה: לילה לילה היתה נרדמת על הכורסא בסלון ומי יודע מתי היתה הולכת לישון אם בכלל. והנה אני, מתמוטטת יותר ויותר על הספה בערבים ונאלצת לענות את עצמי על-ידי סחיבה למיטה בשעות המוזרות ביותר של היממה. אם כן, התפוח אינה קורסת ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר