ארכיון כותב: אומי לייסנר

לאט לאט

    ישנה אישה, שהיא כנראה "לא לגמרי בסדר", שמתהלכת בשכונה שלנו לאט לאט. אני יודעת שהיא "לא לגמרי בסדר" כי היא הולכת לאט לאט. אתם מבינים לאן הגענו? אישה הולכת לאט לאט ומיד אנו מסיקים שהיא "לא לגמרי בסדר".    

קרא עוד »

להוריד את הכפפה — בבקשה

אני רוצה להתעכב רגע על תרבות הכפפות, הלבנבנות האלה מלייטקס. היום כבר מוצאים אותן בכל מקום, מן הסניף הקרוב של ארומה ועד לרופא השיניים. ריח של ניקיון והיגיינה אמור להדוף משכבות עור השקופות האלה אבל אצלי לפחות הן מעוררות בחילה. אוי, רק המחשבה על העין שלי עוקבת אחרי היד העטופה, מן העוגה, אל הטלפון, לפלפון, אל קצה העף, האוזן, העת, ...

קרא עוד »

תזכורת

    שוב שבת בבית ההורים. בצהריים עברנו על כל מיני תמונות ישנות, חופשות, אירועים משפחתיים, טיול לגן החיות. אחת התמונות לקחתי לעצמי, מבלי אפילו לבקש את רשות אחיותיי. הנחתי שלא יהיה להן איכפת. הרי כאן תמונה סתמית של מספר אורחים מסביב לשולחן ערוך אבל בפינה ראיתי אמא שלי מרימה אותי על הידיים. אני כבת חמש והגב שלי אלי אבל ...

קרא עוד »

השיגעון האנושי

    הדבר שמפחיד אותי יותר מכל הוא שישתבש עלי דעתי. כך היה אבי אומר עוד בימים כשהחל לראות את הזקנה מתקרבת אליו. ואילו אני ברגעים אלה הייתי חושבת לעצמי, אולי דווקא ההפך עדיף, שלא נדע מה עלה בגורלנו. אוי שלא נדע. שלא נדע.    

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר