ארכיון כותב: אומי לייסנר

מסע אל הבלתי ידוע

חלק ניכר מן הזמן האחרון ביליתי בתוך תיקים וארגזים ויצירת קשרים עם כל מיני אנשים ששמותיהם נרשמו בהם ועוד אחרים שבדרך לא דרך חיפשתי או מצאתי. אני מנסה להרכיב את הפאזל שהיוו הוריי. בשורה התחתונה, כך גיליתי, זה בלתי אפשרי. חורים רבים מדי נשארים פעורים. אם יש לכם זמן וגם מישהו שטרם סיפר את סיפורו, לכו לרשום אותו. ואם אין ...

קרא עוד »

מסע וכיף לי 3

בכל הסיפור הזה, הקטע הכי משעשע היה כשהתחקירנית שאלה אותי בת כמה אני. לא היה לי מושג איך לענות לה. הבעיה התחילה כמה ימים קודם כשיצא לי לומר לבעלי שאני בת ארבעים ושש והוא ענה לי מה פתאום, את רק בת ארבעים וחמש ועד שהגיע אותו טלפון לא ממש התיישבתי לעשות את החישוב. הבוקר שוב נאלמתי דום כשהעירו אותי הילדים ...

קרא עוד »

מסע וכיף לי 2

    אחרי שהוקלט אותו ראיון רדיו, נשארתי מלאה במלים וכשהגעתי הביתה שפכתי אותן במעין גל אחד חזק על המסך. בכתיבה התמקדתי בעוולות (הקטנות יחסית אבל לא קלות) שחוות עולים מארצות מערב שלרוב אינן זוכות להכרה. שלחתי לעיתון הארץ אם בציפייה שהוא לא יתקבל לפרסום והופתעתי. הוא יצא לאור הבוקר. נראה לי שלא מקובל להודות בכך אבל בכל זאת אודה ...

קרא עוד »

מסע וכיף לי 1

      היום שודרה תכנית הרדיו בה אני מתראיינת לגבי "המסע" שלי לישראל. הראיון הוקלט לפני כשבועיים אך ציפיתי בחרדה לשידור כי לא הצלחתי לזכור מה אמרתי שם בכלל. הנה, אם כן, התגובה הראשונית שלי לאחר ההקשבה. ראשית, הקול שלי נורא מוזר ובעיקר זר אבל איכשהו התרגלתי. שנית, למרות שהיו לא מעט צחוקים לאורך השעה (וגם מוסיקה יפה, אגב), ...

קרא עוד »

מדוזה עם שופרות – מחשבות על פרשת וירא

    לפני שנה בדיוק בתנו חגגה בת מצווה ולצורך העניין העברתי דרשה גם אני. לאורך הקריאה שלי של פרשת וירא, הרגשתי שמדובר במעין "רשימה של הדברים הנוראים שעשויים לקרות לנשים בעולם פטריארכאלי."  הנה היא בקצרה: * שרה סובלת מן העקרות שלה כל חייה. כשאברהם מוסר לה את בשורת המלאכים — שהיא תלד בקרוב, בגיל 90 — והיא צוחקת, היא ...

קרא עוד »

אין מה לפחד, יקירי

  בדרך הביתה מן הגן שאל אותי הבן ארבע: "Imma, doo woofs eed grammas?" עוד נאלץ החמוד לחזור על המשפט כשבע פעמים עד שהצלחתי להבין את השאלה – האם זאבים אוכלים סבתות? נו, באמת, איך אני אמורה לענות על שאלה כזאת? כן, אבל הם מעדיפים ילדים קטנים? ולעצם העניין, ממבט של הורה, אני חייבת לומר שלא אחת נוצר אצלי הרושם ...

קרא עוד »

זיכרון

    כשנה אחרי החתונה, נסענו לניו יורק לשנה. אני עשיתי תואר שני באוניברסיטת קולומביה ובן זוגי לימד, הדריך ועוד כמה. היינו בדירה השכורה שלנו בשכונת ריברדייל כשהגיע הטלפון על הרצח דווקא מאחד החניכים שלו. אני חושבת שהצעיר התקשר כדי לנחם אותנו אבל יצא לו להעביר את בשורה. טוב שלא שמענו בחדשות או משהו כזה, גם ככה התקשינו להאמין. למחרת ...

קרא עוד »

בדרך 2

הדבר הכי מעצבן בקשר לכל אותם מכשירים שאנשים דוחפים להם אצבעות ללא הרף הוא האוזניות. אם, למשל, רצית לומר משהו למאוזן כזה ויצא לך שלא להיות בדיוק אבל בדיוק מולו אז הלך עלייך. את יכולה לומר היי, הי, שלום, סליחה, אפשר לעבור בבקשה, התוכל לעזור לי שנייה, לא משנה. נראה שאת יכולה גם לומר הצילו, הצילו, גנבים, אש, אונס וזה ...

קרא עוד »

בדרך 1

        בכל פעם שאני לוקחת אוטובוס, בד"כ בין-עירוני, אני נדהמת ממידת השקרים שאנשים מספרים. הנה הנוסעת על-ידי מספרת שאנו תקועים בפקק עקב חפץ חשוד – אני מודה, לרגע הסתכלתי מסביבי עד שהבנתי שמדובר בתכסיס. זה שמאחורי מטיל את האשמה ברב עובדיה זצ"ל. וכול השקרים מובילים לאותו מקום – אני באיחור ולא ולא בגללי אז אנא תתחשבו/תעזרו/תעשו/וכו'. אחר-כך כבר ...

קרא עוד »

תגיד לי מה לעשות

  לעתים כשאני מוצאת את עצמי מתה לדבר עם אבי ולשאול עצתו בעניין ההוא וההוא, אני מזכירה לי שבין כה הוא לא היה נותן תשובה אלא רק משפט סתמי כגון, אף פעם אין לדעת איך דברים יוצאים בסוף, קוקי או הדברים יסתדרו בעצמם, קוקי ומדי פעם גם אין להחליט עד שבאמת חייבים להחליט. איני יודעת ממה הדבר נבע, אם מסוג של ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר