ארכיון כותב: אומי לייסנר

עוד מאבקים

 אני אמורה לעשות עכשיו חשבון נפש אבל בעיקר אני מרגישה שאין לי זמן לחשוב אפילו. אני יודעת רק שאני מלאה בהמון המון הכרת הטוב על כל מה שיש לי ובין לבין אין אלא פחד, לעתים עד כדי שיתוק. שמתי לב שאת "גמר חתימה טובה" נוטים לקצר. נהוג לומר "חתימה טובה" אבל מדי פעם שומעים גם "גמר טוב." לא נעים.   ...

קרא עוד »

מאבקים

במסגרת המלחמה הכפולה שלי נגד אותות הזקנה, מחד, וחברות הקוסמטיקה, מאידך, החלטתי לנסות חנות טבע על-מנת לקנות קרם לפנים. המוכרת שמה על הדלפק סוג אחד מומלץ ואני מלמלתי, "זה ימנע ממני להזדקן?" אבל היא שמעה אותי. "תראי," היא אמרה, "כדי להאיט את תהליך ההזדקנות את צריכה להגדיל את מספר שעות השינה ולהקטין את מידת הסטרס." "תודה רבה," עניתי לה, "אני ...

קרא עוד »

יש לי גם סיפור נחמד

בלילה הראשון של החג נרדמתי בסלון ולקראת חצות נאלצתי לסחוב את עצמי למיטה רק כדי לגלות קומץ צעירים שהתיישבו מתחת לבניין ופטפטו בקול גדול. לאחר שלא הצלחתי להירדם, וכשהתברר שאיש מן השכנים לא מתכוון לעשות דבר, אזרתי אומץ, טיפסתי מעל לאמבטיה – כי שם החלון קטן יותר – הוצאתי את הראש ואמרתי, "סליחה, אתם יכולים בבקשה לעבור למקום אחר." ענה ...

קרא עוד »

נ.ב.

מוקדם בבוקר אחד באלול, כשבעלי הסיע את הילדים לבית הספר, הם ראו מהומה – אנשים, מכבה אש, משטרה. חיפשו, חיפשו ולא מצאו מדוע ורק בעלי, ברוך ה', בקצה עינו, ראה בין הבניינים גופה של אדם שתלה את עצמו בחבל קשור למעקה העליון. יום שלם נתקע לו בראש מכנסי הג'ינס והנעליים והאנשים שעמדו למטה וצילמו. לא היה עם מי לדבר.  

קרא עוד »

ראש השנה תשע"ה

שבועות ספורות לפני החג רבתי עם אחותי. אנחנו רבות לעתים רחוקות אם בכלל והריב הכביד עלי מאד אבל הייתי בטוחה שהצדק איתי ולא הרגשתי שום דחף ואף אפשרות להתנצל. עד שהיה לי החלום. אחותי ישבה בו בכסא גלגלים וכשפניתי אליה כדי לומר לה שלום היא הורידה את עיניה בצורה מופגנת, ואז גם שמתי לב שפניה כלל אינם שלה אלא של ...

קרא עוד »

ראיתי את האור ברחוב הנביאים

  היה זה בוקר שבת, "בתים מבפנים" בירושלים, והנה אני, מפה ביד, עושה את דרכי בין החומות המלוכלכות של מרכז העיר. היעד: רחוב הנביאים. ללא ספק, מדובר באחד המגעילים – צפוף, מטונף, אווירו מזוהם. בקצה הצפונית, אני מאתרת את מספר הבית ולידו דלת עץ ירקרק ישנה. דוחפת קצת פנימה והנה חצר נעים, מלא באנשים, ואיש אחד עומד ומתאר בעברית רהוטה ...

קרא עוד »

הגענו

בסוף, עם כל הציפיות, שכחנו לציין את יום הנישואין העשרים שלנו. חבל, כי אצלנו במשפחה זה נחשב לסוג של מעמד, וזאת בעקבות דברי הדוד הנרי בדבר מהות המוסד הזה הנקרא נישואין. הוא טוען שעשרים השנים הראשונות הן הכי קשות, ואחר-כך כבר לא אכפת לך.  

קרא עוד »

בהמשך לפוסט הקודם

    Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 נשאלתי בדבר מהות הוויכוח ביני לבין בן זוגי. אז קודם כל, אדגיש שהוא אשר הראה לי את הקליפ מלכתחילה, מתוך תחושת אי נוחות ברורה לגביו. יחד עם זאת, היה לו קשה לקבל את הגישה ה"לגמרי" ביקורתית-שלילית שלי. אכן, כל מה שהצלחתי לראות נגד עיני היו חברי הנהלת קוקה-קולה יושבים ומבכים את ירידת ...

קרא עוד »

אוכל למחשבה

      Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 מדי פעם, מתנהלים ביני לבין בן זוגי וויכוחים "אקדמיים" שמגיעים למימדים שמפחידים את הילדים. הנה נשוא אחד מן הוויכוחים האלה מן הזמן האחרון. (ליתר בטחון, אני מדביקה כאן שני לינקים לאותו סרטון, במידה ואחד מהם לא עובד).   http://adsoftheworld.com/media/ambient/cocacola_hello_happiness  או https://www.youtube.com/watch?v=zlA9tXYxD8g   הנה כמה שאלות לצורך הדיון: 1. מה הרושם הראשוני ...

קרא עוד »

אל תשאלו

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 איך הולך? בסדר, במובן של ככה ככה. כלומר פרידות מאופקות בעיקר, עם דמעות שעומדות בעיניים ושוברות את הלב אבל בלי חיבוקים שדורשים שחרור, אצבע אחרי אצבע. כלומר, שיפור כביר לעומת העבר והרבה מעבר לציפיות. אני שואלת איך זה? ומגיעה לכמה מסקנות אפשרויות: 1. הילד עצמו – התבגר קצת. בן חמש, בכל זאת. 2. הגננת ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר